כבר הלחיצו אתכם שהרובוטים באים לקחת לכולנו את העבודה? החדשות הרעות הן, שזה נכון. החדשות הטובות מצד שני הן, שיש מה לעשות.
אם הדלקתם טלוויזיה בשנה שנתיים האחרונות או התקרבתם לאתר אינטרנט כלשהו, בטח נתקלתם בחדשות הרעות לאנושות: הרובוטים באים. ולא, אני לא מתכוונת לאיי-רובוט שבא לנקות לכם את הסלון, יותר בכיוון של רובוטים שבאים לקחת לנו את העבודה. אני אפילו לא מדברת על הרובוטים המפחידים, כאלה עם בינה מלאכותית מתקדמת, עם הבנת דיבור טבעי שמבוססים על אלגוריתמים מתקדמים של למידת עמוקה. אני מדברת על בוטים שמתכתבים אתכם בשירות לקוחות של חברות תעופה או מסעדות, על מכונות שיכולות לקבוע פגישות, לסרוק כמויות גדולות של מידע, או "סתם" לנהוג במכונית.
יש סיור בדרום תל-אביב שנקרא: "בעקבות מקצועות שנעלמים מן העולם" בסיור יקחו אתכם בין בתי מלאכה של אחרוני בעלי המקצוע בתחומים אקזוטיים כמו כורך ספרים, מלטש מתכות ובובנאית. אז לא, אני לא מדברת עליהם, אני מדברת על נהגים, מזכירות, מתמחים בעריכת דין וכן, גם מהנדסי תוכנה, שלא תחשבו שאתם חסינים, למרות שאתם בסכנה פחות מיידית.
המכנה המשותף לכל המקצועות שבסכנת הכחדה, היא עבודה חזרתית שמחשב יכול לעשות מהר יותר, מדוייק יותר, בלי להתעייף ובלי לדרוש זכויות סוציאליות.
מילא אנחנו, אבל מה עם הילדים?!
אז רוב האנשים שמרכיבים את כוח העבודה כרגע, יודעים את מה שכתבתי, אבל לא נלחצים יותר מידי. זה לא משנה אם הם דור, X, Y או Z הם יודעים שעם קצת ג'אגלינג הם יצליחו איכשהו להגיע עד הפנסיה.
אבל מה עם הילדים שלנו? אלה שהיום בבית ספר, ויעבדו במקצועות שאנחנו עדיין לא מכירים, איך הם הולכים לפגוש את שוק העבודה? איך מכינים אותם לזה, אם אנחנו לא יודעים במה הם הולכים לעבוד, לאיזה עתיד אנחנו צריכים להכין אותם ואיך לעזאזל עושים את זה? אתם חושבים שאני מגזימה? פייסבוק שקמה ב 2004 ייצרה כמות של מקצועות חדשים, שמי שעובד בהם כיום, לא שמע עליהם כשהוא היה בתיכון. מישהו ידע מה זה מנהל דיגיטל או מנהל קהילה? איזה כישורים צריך לזה? איפה לומדים את זה? וזו באמת דוגמה קטנה.
טוב הלחצת. מה עושים?
שמחה ששאלתם. המפתח להתכונן לעתיד הדיסטופי והמפחיד הזה הוא להבין מה מבדיל אותנו מהרובוטים ואיך נוכל להיות תחרותיים בשוק העבודה העתידי. התשובה הקצרה היא מיומנויות. את התשובה המפורטת יותר תקבלו בהמשך הפוסט הזה. איזה מיומנויות קריטיות עבורינו, ועוד יותר עבור הילדים שלנו. למה מתכוונים כשאומרים מיומנויות המאה ה-21? מה זה בכלל המיומנויות האלה ואיפה לומדים או רוכשים אותן?
מקווה שבסוף הפוסט תצאו עם כל התשובות, עם קצת יותר סדר בבלגן, קצת יותר רגועים ובעיקר עם שינוי גישה מה באמת חשוב בחינוך ובלמידה של הילדים, והאם זה קורה היום. ספוילר אלרט: זה לא.
מיומנויות המאה ה-21: למה הכוונה?
מיומנויות המאה ה -21 הוגדרו ע"י אנשי חינוך, אנשי עסקים, אנשי אקדמיה וממשלות וכוללות מיומנויות, יכולות ויכולות למידה שזוהו כנדרשות להצלחה בחברה ובשוק העבודה של המאה ה -21. זוהי מגמה שהולכת ומתמקדת בכישורים הנדרשים להצלחה בחברה דיגיטלית שמשתנה במהירות. המיומנויות הנדרשות קשורות בלמידה עמוקה יותר, אשר מבוססת על מיומנויות כגון חשיבה אנליטית, פתרון בעיות מורכבות ועבודת צוות. מיומנויות אלה נבדלות מיכולות אקדמיות מסורתיות בכך שהן אינן מבוססות על ידע ותוכן.
המיומנויות החדשות נדרשות לקראת עמידה בדרישות של שוק העבודה והחברה המשתנים. הקצב מואץ של שינוי בכלכלה ובטכנולוגיה, השפיעו בצורה דרמטית על שוק העבודה וכתוצאה מכך על הדרישות ממערכת החינוך בהכנת התלמידים לשוק העבודה.
אבל לא רק שוק העבודה השתנה, גם העובדים השתנו. אם דור הבייבי בום נכנס לשוק בעבודה כשהוא מחפש יציבות, הדורות הבאים כבר מחפשים מימוש, משמעות ואושר בעבודה. השינוי הזה בציפיות העובדים ממקום העבודה, גורם לקצב החלפת עבודות גבוה מהעבר. הניידות תעסוקתית מייצרת ביקוש לכישורים שונים, כאלה שמאפשרים לאנשים להיות גמישים וניתנים להתאמה לתפקידים שונים או אפילו בתחומי קריירה שונים.
אני מקווה שבשלב הזה אתם כבר משוכנעים שאנחנו צריכים להכין את הילדים שלנו, וגם את עצמנו, אל העתיד שבו נדרשות מיומנויות אחרות ממה שהכרנו עד כה.
מיומנויות המאה ה-21: איזה מיומנויות?
כשהתחלתי לחקור באלו מיומנויות כדאי שנצייד את הילדים שלנו, נתקלתי בלא מעט מודלים. אני רוצה להציג את השלושה הרציניים והמקיפים ביותר בתחום הזה ולנסות לגזור מתוכם מכנה משותף, ניסיתי גם להבין איזה עבודה נעשתה במשרד החינוך הישראלי ואיך הם מתכננים להתמודד עם הצורך להכין את הילדים לשוק העבודה העתידי.
המודלים אותם אני הולכת לתאר הם: P21, ATC21S, NRC. חשוב לציין שבכל מודל נעשתה עבודה מקיפה מאד וקראתי עשרות מסמכים ודו"חות והתיאור שלהם בקיצור נמרץ כנראה עושה עוול לעבודה הרבה והרצינית שהושקעה, אבל כדי שיישארו לי קוראים אחרי הפוסט הזה, אני הולכת לסכם בקיצור את הדברים העיקריים , אבל אצרף לינקים להרחבה וחומרי קריאה נוספים, למי שמעוניין.
ACT21S - אוניברסיטת מלבורן
מיומנויות המאה ה-21: P21
ארגון P21 הוא ארגון ללא מטרות רווח שהוקם כדי לקדם את למידת המאה ה-21. הארגון גייס כ 37 מיליון יורו מקרנות ותאגידים ועובד עם בתי ספר וקהילות בארה"ב. המודל של P21, מחלק את המיומנויות ל-3 קטגוריות מרכזיות: מיומנויות למידה וחדשנות, מיומנויות מידע מדיה וטכנולוגיה, ומיומנויות חיים וקריירה.
במודל P21 מיומנויות הלמידה הן ארבעת ה C בקטגוריית למידה (Collaboration, Communication, Critical Thinking, and Creativity). עם זאת, מיומנויות הן רק חלק קטן מהמודל כיוון שאם המודל נועד להכנת התלמידים והילדים שלנו לחיים אחרי התיכון, המודל גם מדגים את ה"איך" של ההוראה. אמנם עדיין משרד החינוך יגדיר את התכנים אבל שימוש במודל יכול להציע כיצד להטמיע מושגים כגון כישורי חיים וקריירה, ואת האוריינות הדיגיטלית הנדרשת. המודל מציע לחבר בין ארבעת ה-C (מיומנויות למידה) לשלושת ה R (מקצועות ליבה) קריאה, כתיבה ומתמטיקה בסיסית.
מיומנויות המאה ה-21: ATC21S
מודל זה הוא מודל מחקרי של אוניברסיטת מלבורן במימון תאגידים כגון: סיסקו, אינטל ומייקרוסופט. המחקר התחיל עקב התובנה שתכניות הלימודים של היום אינן מכינות את התלמידים לחיות ולעבוד בחברה של עידן המידע. התאגידים עוזרים במימון המחקר כיוון שהם מתוסכלים מחוסר היכולת שלהם לקלוט עובדים מתחילים, אשר חסרים את הכישורים המעשיים הנדרשים למעסיקים, למרות הידע שהתלמידים יוצאים איתו ממערכת החינוך. ההבנה היא שתכניות הלימודים חייבות לכלול מיומנויות כמו שיתוף פעולה ואוריינות דיגיטלית שיכינו את התלמידים לתעסוקה המאה ה -21. המודל מציע יצירת צורות חדשות של הערכה ושינוי יסודי בהתייחסות לחינוך בעולם.
מיומנויות המאה ה-21: NRC
המודל האחרון שאציג פה הינו תוצר העבודה של הוועדה הלאומית למחקר בארה"ב. חוקרי האקדמיה הלאומית למדעים קיבלו מינוי ממשרד החינוך הפדרלי למחקר. הרקע למינוי היה רצונם של מנהיגים עסקיים, פוליטיים וחינוכיים לשלב יותר ויותר בבתי הספר פיתוח של מיומנויות כגון פתרון בעיות, חשיבה ביקורתית ושיתוף פעולה. מיומנויות שמתייחסים אליהן כ"מיומנויות המאה ה -21" או "למידה עמוקה" יותר.
המועצה מינתה ועדה של מומחים בחינוך, בפסיכולוגיה ובכלכלה כדי להגדיר בצורה ברורה יותר מה זה "למידה עמוקה" ומהן "מיומנויות המאה ה -21", כמו כן, המומחים נתבקשו לבדוק את חשיבות מיומנויות אלו והקשר שלהן לתוצאות טובות בחינוך, ובכל תחומי החיים, וכיצד יש ללמד אותם.
את הדו"ח המלא ניתן לקרוא בספר שפורסם בשם: Education For Life and Work שנמכר באמזון חלקים מהדו"ח תורגמו לעברית ע"י קרן טראמפ, ממליצה לקרוא.
בניגוד לשאר המודלים, דו"ח ה-NRC לא הסתפק במודל המגדיר סט כישורים ומיומנויות שיידרש במאה ה-21 והתמקד בהגדרה: "מהי למידה עמוקה?"
בדו"ח מצוין כי למידה עמוקה היא התהליך שבאמצעותו אדם מסוגל לקחת את מה שלמד במצב אחד וליישם אותו למצבים חדשים. התוצר של למידת עומק הוא ידע הניתן להעברה, כולל ידע תוכן בתחום מסוים וידע כיצד, מדוע ומתי ליישמו כדי לענות על שאלות ולפתור בעיות. השילוב בין ידע ומיומנויות הוא לדעתם מה שאנו מכנים: "כישורי המאה ה-21".
באמצעות למידה עמוקה יותר, התלמידים מפתחים מומחיות בתחום מסוים. לדוגמה: נניח שתלמיד לומד על אמצעים, חציונים וממוצעים במתמטיקה. למידה עמוקה פירושה שהתלמיד ילמד לא רק כיצד לחשב ערכים אלה, אלא גם יבין כיצד ומתי להשתמש בכל אחד מהם בצורה הטובה ביותר. לדוגמה, אם התלמיד הזה יעבוד מאוחר יותר בחנות שמבצעת מעקב אחרי ממוצע מכירות יומי כל חודש, הוא יידע לזהות שיום מכירות חריג ביום הראשון של חודש מסוים יכול להטות את הממוצע, אבל חציון יכול להוות אמצעי מדידה חלופי ויהווה ייצוג נכון יותר של ממוצע מכירות יומי באותו חודש.
המודל של NRC, הוא מורכב מעט יותר מהשניים הקודמים. כדי לארגן ולהגדיר את רשימת הכישורים הנדרשים, הוועדה החליטה להגדיר שלושה תחומי יכולת רחבים: התחום הקוגנטיבי, התחום התוך אישי Intrapersonal והתחום הבין אישי. תחת כל תחום יכולת פירטה הוועדה תתי קטגוריות ומיומנויות.
תחום הכישורים הקוגניטיביים
התחום הקוגניטיבי כולל חשיבה, הנמקה וכישורים נילווים.
תחום הכישורים התוך-אישיים Intrapersonal
תחום הכישורים התוך אישיים כולל בתוכו ניהול עצמי ואת היכולת לווסת את ההתנהגות ואת הרגשות כדי להגיע למטרות.
תחום הכישורים הבין אישיים
התחום הכישורים הבין אישיים כולל בתוכו את היכולת להביע מידע לאחרים, וכן לפרש מסרים של אחרים ולהגיב כראוי.
מיומנויות המאה ה-21: סיכום
מסקירת שלושת המודלים המרכזיים בתחום זה ניתן ללמוד, שכל אחת מהעבודות והמחקרים התחילו מאותן סיבות והמוטיבציה היתה למצוא פתרון להתמודד עם הבעיה הבוערת. אנשי חינוך, עסקים וממשל, הגיעו להבנה שכיום מערכת החינוך לא מכינה את הבוגרים לשוק העבודה והאתגר לגייס עובדים מתחילים בעלי הכישורים הנדרשים בעולם זה הוא גדול.
כל המודלים מיפו את המיומנויות הנדרשות, חלקם דיברו בנוסף על שינוי דרכי ההוראה הנדרשות להקניית מיומנוית אלו, חלקם דיברו גם על מקצועות ליבה. הגדילו לעשות החוקרים מה NRC והגדירו את אתגר הלמידה במאה ה-21 לא כרשימת מיומנויות אלא כלמידה עמוקה.
יחד עם זאת, למרות השונות בין המודלים, ניתן למצוא מכנה משותף של מיומנויות שמוסכם על כל החוקרים בכל המודלים. וזו רשימת המיומנויות:
יצירתיות, חדשנות, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות, אוריינות טכנולוגית, אוריינות דיגיטלית, מידע ומדיה, גמישות, יכולת הסתגלות, יוזמה, אחריות, עבודה שיתופחית, עבודת צוות ותקשורת.
על חלק מהמיומנויות כתבתי בעבר, לדוגמה על פתרון בעיות יצירתי ועל אוריינות דיגיטלית כתבתי בפוסט על תכנות לילדים . את השאר עוד נצטרך לפצח איך נקנה לילדים שלנו את המיומנויות הנדרשות. אני כמובן מבטיחה לשתף בכל גילוי או תובנה שיהיו לי.
מיומנויות המאה ה-21: ומה אצלנו?
אי אפשר לסיים את הפוסט הזה בלי לנסות להבין מה קורה אצלנו במשרד החינוך בישראל. כי עם כל הכבוד לכל המודלים הבינלאומיים שחשוב להכיר, בסוף הילדים שלכם הולכים לבית ספר בנתניה, מודיעין או באר שבע.
אז במשרד החינוך הישראלי קיימות שתי תכניות להתמודדות עם אתגרי העתיד:
התכנית הראשונה: תוכנית "מיומנויות המאה ה-21" התכנית מדגישה שילוב בין מידע ובין מיומנויות של למידה עצמאית, שמאפשרת לתלמיד להיות לומד עצמאי בכל שלב ולדעת לתכנן ולפעול תוך הפעלת שיקול דעת לגבי פעולותיו.
התכנית כוללת את המרכיבים הבאים: השתלבות בחיים מודרניים, רכישת אוריינות מערכות מידע ותקשורת ומיומנויות חשיבה בסדר גבוה.
התכנית השניה: תכנית התקשוב הלאומית. מטרת התכנית היא לקדם שיטות חינוך ולמידה תוך שימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת. המטרה המרכזית היא לקדם פדגוגיה חדשנית שבה התכנים והידע הנלמדים רלוונטיים למציאות המשתנה. במקביל לידע, התלמידים רוכשים מיומנויות שרלוונטיות לתפקוד מיטבי במאה ה-21.
אז ברמת התכניות, גם בישראל קיימת ההבנה של אתגרי העתיד, ויש כוונות ותכניות. תכנית מיומנויות המאה ה-21 של משרד החינוך הישראלי מבוססת על מודל ACT21S שתיארתי קודם, ובנוסף דגש מיוחד על תקשוב שהקדישו לו תכנית נפרדת.
ומה בפועל? אני מנחשת שאם קראתם עד כה, אתם לא בדיוק מרגישים שהילדים שלכם לומדים מיומנויות חשיבה בסדר גבוה, או שבכלל מלמדים מיומנויות בבית הספר. יותר בכיוון: זה למבחן וזה לא. תשננו, תקיאו במבחן תקבלו ציון שלא אומר כלום. אני כבר לא מדברת על למידה עמוקה, הייתי מסתפקת בלמידה.
זה לא שלא נעשו ניסיונות לאורך השנים. החל משנות ה-70 בה בוצעה רפורמה בלימודי הביולוגיה עם דגש על חשיבה מדעית, ביקורתית ופתרון בעיות.
בשנת 92 פורסם דו"ח "מחר 98" שכלל תכנית שינויים פדגוגיים להכנה לעתיד של בוגרים.
בשנת 94 וועדת בן פרץ הציבה כוונה מהפכנית לשינוי מבנה הבגרות עם כוונה לשנות את שיטות ההוראה ושיטות הערכה מגוונות במטרה להשיג מטרות למידה תואמות מיומנויות (מעניין מה קרה עם זה?).
בשנת 95 חוזר מנכ"ל הגדיר חזון עתידי לבוגרי מערכת החינוך והיה מאד דומה במטרות שלו למיומנויות בתחום הקוגנטיבי, במודלים שתיארתי. (מעניין מה קרה גם עם זה..)
בשנת 2005 דו"ח דוברת הגדיר כמטרה טיפוח בוגרים יצירתיים בעלי חשיבה עצמאית.
בשנים 2006-2009 הוגדרה תכנית "אופק פדגוגי" בעלת מדיניות חינוך לחשיבה, רבים ממרכיבי התכני חופפים למרכיבי מיומניות המאה ה-21 והוגדרה כבר לפני 13 שנה! מה לעזאזאל קרה עם זה ?!
בשנים 2009-2013 משרד החינוך הפנה משאבים לצורך שיפור הציונים של ילדי ישראל במבחנים בינלאומיים ושם דגש על אוריינות מידע, משאבים לטכנולוגיה, מה שהשאיר פחות זמן להוראה לחשיבה גבוהה וידע מעמיק.
בשנת 2016 פורסם מאמר שסקר את כל הרפורמות והתכניות הפדגוגיות שנועדו להקנות לתלמידים את מיומנויות המאה ה-21. המסקנות של המאמר כנראה יצדיקו את מה שאתם מרגישים בפועל לגבי הילדים שלכם בבית הספר. המסקנה המרכזית היא שקיים פער גדול בין התכניות הפדגוגיות שהותנעו לבין היישום שלהן בפועל. למעשה חוץ מיישום השינוי בשנת 70 בנושא הבגרות בביולוגיה, אף רפורמה או תכנית פדגוגית ביחס למיומנויות המאה ה-21 לא יושמה. הרפורמות הרבות שכן יושמו במערכת החינוך עסקו יותר בשינויים ניהוליים ומבניים, מאשר בפדגוגיה עצמה, ובשביל זה אנחנו לא צריכים שום דו"ח או סקירה, אנחנו רואים את הילדים שלנו לומדים בשיטות למידה והערכה מאד דומות לאלו שהיו לנו בבית הספר, מבלי שנעשה שינוי עמוק בלמידה, לא כל שכן התאמה לדרישות התעסוקה של המאה ה-21.
מיומנויות המאה ה-21: אז מה עושים?
אז מה לעשות? לצערי אין פה פתרונות קסם, ועד שלא יהיה פה שינוי מעמיק כנראה שלא נוכל לשלוח את הילדים לביה"ס והם יסיימו אותו מוכנים לעתיד. אז השלב הראשון הוא מודעות. מודעות בשני היבטים.
הראשון הוא מודעות לעולם והסביבה המשתנה ומה נדרש מהם ומה הפער ולחשוב איך אנחנו כהורים יכולים קצת לגשר על זה. אם אתם קוראים את הפוסט הזה עכשיו, זה כבר צעד בכיוון הנכון.
ההיבט השני, הוא מודעות לביה"ס ולמשרד החינוך. הורים מודעים ומעורבים לא היו נותנים לכל כך הרבה רפורמות לאורך השנים להתמסמס.
אם איתור הבעיות וגיבוש הפתרונות נעשה בצורה טובה, מה שנותר לנו הוא להתעקש על הביצוע. אז תיכנסו להנהגות המוסדיות, תשבו במועצת החינוך של העיר, תקראו ותלמדו, לפחות מה הצהירו שרוצים לעשות, אולי נצליח לדאוג לביצוע.
ומעבר לכל זה, אם אתם קוראים ותיקים בבלוג שלי כבר קיבלתם מספיק דוגמאות, כמה יוזמות מקומיות מסוגלות לחולל שינוי. קחו לדוגמא את בית הספר לאתגרי העתיד בחריש. זה לא בפינלנד ולא בית ספר פרטי, זו יוזמה מקומית בבית ספר ציבורי במשרד החינוך שלנו. צריך מנהל טוב, מנהל אגף חינוך טוב והורים תומכים.
אז מתי אתם מתנדבים להנהגת ההורים בביה"ס או לוועדת החינוך בעיר שלכם? אצלנו הישיבה הראשונה ממש בקרוב.
קצת אהבה
אהבתם את התכנים? שתפו בפייסבוק, תנו לייק והירשמו לניוזלטר
עשו לייק לעמוד הפייסבוק של הבלוג:
https://www.facebook.com/augmentedmom/
יש לכם הערות, הארות, פרגונים או שאלות? הגיבו פה למטה, אני עונה ותמיד שמחה לדיון.
אהבתי מאוד. מושקע!
בסופו של דבר כל התוכניות די חופפות מבחינת היכולות/כישורים שראוי שהילדים ילמדו (ולא רק הם, גם אנחנו ההורים היותר צעירים…)
האם יש מקום להרחיב קצת יותר על מה ההורים יכולים לעשות בצורה אקטיבית ? – במעגל הווטסאפ הכיתתי/שכבתי, במרחב הבית ספרי, וכמו שרק נגעת קלות בסביבה העירונית
תודה. שמחה שאהבת.
יש לתכניות הרבה במשותף, שזה טוב, חיפשתי מכנה משותף, אבל הן שונות כי לדוגמה P21 מדברת גם על דרכי הוראה והאחרות לא. ACT21S מדברת על מקצועות ליבה והאחרות לא. ו NRC בכלל מדברים על למידה עמוקה. גם האינטרסים של הגופים המממנים הם שונים. אבל לי היה חשוב לקחת מכל מודל רציני כזה את מה שחופף אצל כולם.
אין לי פתרון קסם כרגע חוץ ממודעות, שזה כבר מקדם. אם אתה יודע שנדרש מבילדים שלך את היכולת ללמוד או לפתור בעיות, אז זה צריך להיות מובנה בחינוך בבית ללמוד משהו לבד, להתמודד עם בעיות ולא לספק את התשובות.
בעיני מה שחשוב שההורים יבינו שהילדים היום מבזבזים שעות ארוכות וחסרות תוחלת בבית ספר. אני לא פותחת כרגע את הדיון על תוכן מול מיומנויות, אבל כרגע ביה"ס בכלל לא מקנה מיומנויות, בטח לא את אלה שהדור הנוכחי יצטרך בעתיד הקרוב מאד.
אחד התפקידים שלנו זה להיות מעורבים ולהבין מול ביה"ס ככל האפשר מה ניתן לעשות.
לנו בביה"ס בהנהגת ההורים יש וועדת חדשנות שכל שנה מביאה רעיונות בתקווה להתניע מול ביה"ס לפחות תכנית אחת בשנה. זה מעט, זה נקודתי, אבל זו התחלה
מלי תודה על הפוסט האיכותי (כמו תמיד), בהקשר של משרד החינוך נכון לציין גם את פמ״ע שמתכתב נפלא עם הנושא ומתחיל לחלחל למערכת החינוך.
כמה דברים שלמדתי מעבודה עם בתי ספר בעניין חשוב זה:
1. הגם שהמילים ״מיומנויות המאה 21״ לכאורה כבר הפך לנדוש בחדרי המורים (מזכיר לי את ימי ה ״למידה משמעותית״) עדיין הרבה מורים ואפילו מנהלים לא תמיד מכירים לעומק את הנושא ולכן תמיד טוב להשקיע בלמידתו.
2. בואו נפסיק לקרוא לזה מיומנויות המאה 21 , להזכירנו, אנחנו כבר ב מאה 21 .. זה לא משהו שיקרה בעתיד , זה עכשיו ולכן מציע להתייחס לזה כמיומנויות רלוונטיות .
3. המיומנויות הללו לא נמצאות בסרגלי המדידה של משרד החינוך , נדיר שפגשתי מנהלות שמודדות את רמת ״היצירתיות״ למשל בכיתה ג3 או שנתנו למישהו ציון על ״אורינות דיגיטאלית״ ולכן אם זה לא מדיד זה לא קיים בשיח הפרגמטי של המערכת , כל עוד הדברים נמדדים בציונים מה שלא נמדד לא קיים.
יש עוד הרבה מה להגיד על הנושא אבל אסתפק בזה, אחלה פוסט לגזור ולשמור !!
מיומנויות למידה במאה 21 הן רק חצי מהתמונה.
החצי השני (שעליו כתבתי ספר- על חינוך במציאות משתנה) הוא מיומנויות ההוראה במאה העשרים ואחת…
כלומר, כל המאמר המרתק שלך תלוי בחצי השני. איך עושים את זה? כלומר איך משנים את ההוראה בבתי הספר.
בגדול מדובר במעבר של המורה להיות מנחה, אבל זו רק כותרת…
מצרף קישור לדף אודות הספר