פתרון בעיות יצירתי, הוא אחד הכישורים המרכזיים שעולים כאשר מדברים על מיומנויות המאה ה-21. בעתיד שבו הרובוטים הולכים לבצע אוטומציה למשימות חזרתיות, מי שיספק פתרונות יצירתיים, יוביל את שוק התעסוקה.

יצירתיות היא תכונה חמקמקה, לא פשוט אפילו להגדיר אותה. היא מתקשרת אצלנו לחדשנות, מקוריות והרבה פעמים לגאונות או אינטלגנציה גבוהה. אסוציאטיבית, הרבה אנשים מקשרים אותה לאומנות. אבל האמת היא שיצירתיות היא חלק מכל תחומי החיים שלנו, וגם בתחום האפור ביותר, חשיבה יצירתית יכולה לחולל פלאים.
רוב האנשים לא מגדירים את עצמם כיצירתיים כיוון שרובנו הורגלנו לחשיבה סדרתית, ליניארית, שמשרתת אותנו בביצוע המטלות שלנו. אבל מידי פעם לכל אחד מאיתנו יש איזה הבזק מקוריות, איזה רעיון קטן שהוא ממש מרוצה ממנו, זה פשוט בדרך כלל בתחום שנראה לנו כל כך שולי, שאנחנו לא מייחסים לזה חשיבות, כמו איך לתפוס את הסמרטוט טוב על המגב שלא יזוז, או איזה טריק לסדר את הקניות באוטו כך שלא ימעכו את תבנית הביצים. אנחנו פשוט לא קוראים לזה יצירתיות למרות שיכול להיות שהטריק הפרטי הזה שלנו הוא ממש מקורי. זה לא משנה שפרץ המקוריות הרגעי הזה שלנו לא מצא תרופה לסרטן, אבל מאד יכול להיות שהוא פתרון מקורי וחדשני שרוב האנשים לא מכירים.
זה לא שאני מציעה עכשיו שתלכו לרשום פטנטים על השיטה שלכם לקצץ כוסברה, אלא אני מזמינה אתכם לחשוב על הרעיון שאולי כל אחד יכול להיות יצירתי. אולי זה לא משהו שנולדים איתו, או יותר נכון שלא נולדים בלעדיו, ואולי אפשר לטפח ולפתח את זה.

מיומנויות המאה ה-21

אז מה פתאום אני בכלל עוסקת בנושא הזה? במסגרת מסע החקר שלי בהבנת עולם התעסוקה שהילדים שלי הולכים לגדול אליו, כבר הבנתי בשלב מוקדם מאד שהדבר החשוב ביותר הוא מיומנויות ולא ידע. מאז הגילוי הזה, אני מרכיבה לעצמי את רשימת המיומנויות הנדרשות והדרך לטפח אותן. חלק מהמיומנויות די ברורות מאליהן, וגם הדרכים לפתח אותן. אז יצירתיות בעולם התעסוקה מוזכרת בהקשר של יכולת לפתור בעיות בצורה יצירתית. האמת שכשחושבים על זה, זה באמת הגיוני. אם כל המשימות החזרתיות שלנו שניתן ע"י אוטומציה להעביר לרובוטים, ירדו מאיתנו, מה בדיוק נעשה בעבודה? איפה היתרון שלנו על רובוטים?
בדיוק בהקשר הזה, עולה היכולת לפתור בעיות בצורה יצירתית.
אני בטוחה שהרעיון הזה מעורר בכם דאגה מסויימת, אתם מתחילים לשאול את עצמכם, האם אתם יצירתיים? האם הילדים שלכם יצירתיים? איך הם ישתלבו בעולם התעסוקה העתידי ויבלטו מעל לרובוטים.
החדשות הטובות הן, שיצירתיות היא לא גזירת גורל, או שנולדים איתה או שלא. מחקרים מוכחים שניתן לפתח וללמד חשיבה יצירתית.

מה מאפיין יצירתיות?

כדי לענות על השאלה הזו, צריכים להבין מה מאפיין חשיבה יצירתית. מחקרים על המוח מגדירים שני מצבי חשיבה של המוח.
המצב הראשון הוא מצב ממוקד משימה, אנליטי ומודע. במצב הזה אנחנו משתמשים כאשר נצטרך לפתור בעיה במתמטיקה. במצב זה עושים שימוש באזורים הניהוליים של המוח, בעיקר בקליפת המוח הקדם מצחית.
המצב השני הוא מצב לא ממוקד, על גבול החלימה בהקיץ, שמאופיין בחשיבה אסוציאטיבית, אקראית ולא ממוקדת משימה כלשהיא. מבינים עכשיו למה הרעיונות הכי טובים באים במקלחת?
אנשים עם הפרעות קשב וריכוז, ואנשים עם פגיעה מוחית באזור קליפת המוח הקדמית, פעמים רבות מאופיינים ביצירתיות גבוהה, כאשר האיזור הניהולי אינו דומיננטי.
שני המצבים האלה מזכירים במידה רבה את תהליכים סוג אחד וסוג שתיים, או חשיבה איטית, חשיבה מהירה, כפי שהגדיר אותם דניאל כהנמן בספרו לחשוב מהר לחשוב לאט.
כמובן שהמצב השני של חשיבה אקראית, חופשית וחלימה בהקיץ מתאפיין ברמות גבוהות של יצירתיות, אבל כמות הולכת וגדלה של מחקרים מראה שמעבר בין שני מצבי המוח ויכולת אנליטית גבוהה במצב הראשון, מסייעת ליצירתיות. כלומר השילוב בין השניים הוא הכרחי.
במצב הראשון לא נצליח לחשוב על זוויות ראיה חדשות, ובמצב השני נדידת המחשבות תאפשר הבזקי רעיונות, אבל רק חזרה למצב הראשון תאפשר לקחת את הרעיון המעורפל ולהפוך אותו למשהו מוחשי.
אז יצירתיות זה לחלום בהקיץ. עכשיו תנסו לחשוב שניה מתי אנחנו מאפשרים לעצמנו, אם בכלל, שניה לחלום בהקיץ ולנדוד במחשבות. אנחנו לא מסוגלים שניה להשתעמם. פעם היו לנו הרבה מאד נקודות כאלה, בתור לרופא או כשממתינים לחבר שיגיע. ומה היום? היום יש לנו סמרטפון, אנחנו לא מסוגלים לרדת 30 שניות במעלית בלי להסתכל בטלפון. מעניין מה זה אומר על היצירתיות שלנו.

מה מאפשר יצירתיות?

אז יצירתיות היא חשיבה מסתעפת ותגיע יותר כשאנחנו במצב שתיים, חולמים בהקיץ. החוקרים מציעים שתי גישות מנוגדות לגבי מה מאפשר יצירתיות.
הגישה הראשונה אומרת שיצירתיות נוצרת בסביבה סובלנית ומקבלת ותלויה באקלים חופשי מביקורת ושיפוטיות. רק ברגע שיש לנו ביטחון להציע כל דבר בלי לחשוש מהתגובה, נוכל לחשוב על דברים חדשים ומקוריים.
גישה שניה טוענת שיצירתיות נוצרת ופורחת במקומות, נוקשים ורשמיים, והיצירתיות מהווה מפלט מהחוקים הרשמיים.
אני מתחברת יותר לגישה הראשונה. כאשר אדם נמצא במרחב בטוח ומקבל, יש יותר סיכוי להעז עם רעיונות לא שגרתיים.
המחקרים מראים שמומחיות בתחום מסויים מאפשרת יצירתיות גבוהה יותר, אך גם שיצירתיות מקדמת למידה. החוקרים ערכו ניסוי שבו הזמינו נגני ג'ז עם רמות שונות של ניסיון וביקשו מהם לקחת קטע ידוע ולבצע עליו אלתור, וחזרו על זה מספר פעמים. הניסוי העלה שהנגנים המנוסים העזו יותר והגיעו לרמות יצירתיות גבוהות. אחד הנגנים אמר שהוא הרגיש חופש מוחלט, כאילו הוא קיבל רישיון ללכת לאן שהמוח שלו לוקח אותו. תוצאה מפתיעה שהחוקרים לא צפו היא עד כמה השימוש ביצירתיות קידם את הנגנים הלא מנוסים.
מחקר מעניין נוסף מציע שאם נחשוב על עצמנו בתור יצירתיים, רק זה בלבד יגביר את היצירתיות שלנו. כאשר לקחו שתי קבוצות וביקשו מכל קבוצה "להיכנס לדמות" קבוצה אחת היתה צריכה לדמיין את עצמם כמשוררים אקסצנטריים וקבוצה שניה כספרנים קשוחים. באופן מפתיע התברר שפיזיקאים בקבוצה שחשבה על עצמה כשמשוררים הפגינו רמות יצירתיות גבוהות יותר משל אמנים בקבוצת הספרנים.

הם אפשר ללמד יצירתיות?

אז אולי יש אנשים יצרתיים יותר ופחות, אבל כפי שניתן ללמוד מהמחקרים, יצירתיות ניתן להגביר, כל אחד יכול לקחת את נקודת הפתיחה הטבעית שלו ולשפר אותה. ישנם תהליכים מובנים לשיפור היצירתיות שמורכבים מחשיפה וקבלת השראה, סיעור מוחות ולימוד מתמיד. אני רואה הקבלה מאד גדולה בתהליכים שמעודדים יצירתיות לבין תהליך הלמידה העתידי שאני מגבשת.
אבל מעבר לדרכים לשיפור היצירתיות באופן כללי, ישנם מודלים לפיתרון בעיות בשיטה יצירתית. שיטות שמלמדות כיצד לגשת לבעיה בצורה חדשנית ומקורית. רוב המודלים שבהם נתקלתי, הם וריאציה כזו או אחרת על מודל אוסבורן-פרנס שפותח בשנים 1940-1950. המודל מורכב מארבעה שלבים ומוגדרים צעדים ברורים כיצד ליישם אותו. כאשר העקרונות המנחים מסכמים את מה שדיברנו עליו עד כה:

• איזון בין חשיבה מתכנסת ומסתעפת.
• להגדיר את הבעיה כשאלה פתוחה, דבר המאפשר ריבוי פתרונות אפשריים
• מזעור שיפוטיות ככל האפשר. שיפוטיות יכולה להרוג את זרם הרעיונות בזמן סיעור מוחות.
• שימוש בשפה. בזמן סיעור מוחות לשפה יש השפעה רבה. עדיף להשתמש יותר ב "כן ו…" במקום "לא, אבל…"

ואם אתה רוצים משהו יותר מובנה, coursera מציעים קורס שנקרא Creative Problem Solving  אתם מוזמנים לקחת את הקורס ולשפר את כישורי פתרון הבעיות באופן יצירתי, שלכם.
וזה מה שתלמדו בקורס:
הקורס עוסק ישירות ביכולת שלך ליצירתיות שהיא מיומנות קריטית בכל תחום. הוא מתמקד בחשיבה מסתעפת, ביכולת לפתח רעיונות ומושגים מרובים לפתרון בעיות. באמצעות סדרה של תרגילי בנייה יצירתיות, הרצאות קצרות וקריאה, לומדים ומפתחים הן הבנה של יצירתיות והן הגברת היכולת.

שמרתי לעצמי ברשימת הקורסים שאני הולכת לעשות.

פתרון בעיות יצירתי בבתי ספר

טוב השתכנעתי שיצירתיות היא חשובה בכל תחומי חיינו. השתכנעתי שהיא אחד הכישורים החיוניים בעולם התעסוקה העתידי. וגם למדתי שזו יכולת שאפשר ללמוד, לרכוש ולפתח.
אז מה קורה עם זה? האם זה נמצא בבתי ספר, עד כמה זה נוכח בתכניות הלימודים ומה אנשי חינוך חושבים לגבי זה?

בינואר 2018 פרסמה חטיבת החינוך של חברת אדובי מחקר גלובלי שביצעה בארה"ב, בריטניה, יפן וגרמניה. במחקר השתתפו אנשי חינוך, מעצבי מדיניות ומחוקקים. כותרת המחקר היא: "Creative Problem Solving in Schools" כישורים הכרחיים לתלמידים של היום הנדרשים לעבודות של המחר בעידן האוטומציה.
המחקר מצטט מחקרים של מחלקת החינוך של ארה"ב, הדו"ח של בלומברג וכן הדו"ח של ה- World Economic Forum. והמסקנה של כולם היא שמי שיפתח את היכולת של פתרון בעיות בצורה יצירתית יושפע פחות מאוטומציה וידורג גבוה ביכולת ההשתכרות.

מהמחקר עולה כי הכישורים החשובים ביותר לתלמידים היום שיביאו לפתרון בעיות יצירתי הם:

1. יכולת למידה עצמאית
2. למידה דרך הצלחה וכישלון
3. עבודה בצוותים מגוונים
4. יכולת הבעה עצמית ודיאלוג
5. התמדה, גריט, ורוח יזמית (גריט שווה פוסט בפני עצמו)
6. קבלת אתגרים ולקיחת סיכונים
7. ניהול קונפליקטים ודיון
8. חשיבה חדשנית

אמנם במדינות שונות דירגו קצת שונה את התכונות, וגם היו הבדלים קלים בין אנשי חינוך לבין קובעי מדיניות, אבל אפשר לומר שאלה 8 הנקודות שחזרו אצל כולם.

כולם מסכימים שאין היום בתכנית הלימודים באף מקום בעולם דגש מספיק על פתרון בעיות יצירתי. הם חושבים שזה צריך להיות חלק מרכזי בכל המקצועות ולשחק תפקיד מרכזי בכיתות ובלימוד. כמו כן, אף אחד מן הכישורים שהוזכרו כחשובים ביותר, לא נוכח בצורה משמעותית בבתי הספר.

חסמים

אז גם אנשי החינוך וגם קובעי המדינות מסכימים שאלו הכישורים החשובים ביותר לתלמידים לרכוש היום. הם גם מסכימים שהמצב היום רחוק מלהיות מספק. אז איפה הבעיה, למה זה לא קורה?
במחקר מיפו את החסמים המרכזיים, שגם הם משתנים ממדינה למדינה בעוצמה שלהם, אבל אותם חסמים חזרו בכל העולם. ואלו הם החסמים המרכזיים:

1. מחסור בזמן של המורים
2. היעדר הכשרה מתאימה למורים
3. היעדר גישה של תלמידים לטכנולוגיה, בכיתה ובבית
4. דרישות מיושנות של סטנדרטיזציה בבחינות.

המורים מתלוננים שההתמקדות בבחינות הולכת ומחמירה, וזה הדבר שגוזל מהם את מירב הזמן, לא נשאר להם זמן להשקיע בדברים מסוג זה. כמו כן, למורים יש מעט מאד זמן ללמוד מדיניות חדשה וליישם אותה באופן יעיל, כיוון שלא מקצים להם זמן ייעודי לזה ומנחיתים את זה עליהם בנוסף לעומס העבודה הבלתי אפשרי.המורים מצביעים גם על טכנולוגיה מיושנת בכיתות עקב קיצוצים בתקציבי בתי הספר, דבר שלא מאפשר להם ליישם גישות חדשניות.

מעבר לחסמים שקשורים במשאבי זמן ותקציב, במצביעים המורים על הקושי מול קובעי המדיניות. מערכות החינוך השונות ברחבי העולם דומות בקשיים שהם מערימים על המורים, כדוגמת תכניות הלימוד הנוקשות וההכתבה הקשיחה למורים כיצד ללמד, דבר שלא מאפשר למורים לטפח את הכישורים הדרושים לפתרון בעיות יצירתי.

לגשר על הפער

אז מה ניתן לעשות כדי לגשר על הפערים בין הרצוי למצוי בנושא כה מרכזי בחינוך העתיד? אנשי החינוך וקובעי המדיניות מציינים מספר דברים שהשקעה בהם תגשר על הפער בצורה יעילה.
הדבר הראשון הוא הכשרה נוספת ופיתוח מקצועי למורים כדי שידעו להכניס את המהלך הזה לתכניות הלימודים ושתהיה לו בכיתה נוכחות חוצת תכניות לימוד ומקצועות.
דבר נוסף שהוזכר כאחד החסמים המרכזיים בחוויה של המורים, הוא שינוי סטנדרט הבחינות. ואני אוסיף על זה, לעבור באופן גורף מלמידה מוכוונת בחינות ללמידה מוכוונת עשייה.
הקצאה תקציבים לטכנולוגיה שתאפשר למורים להוציא לפועל שיטות לימוד חדשניות.
מתן אוטונומיה מקומית למורים ולבתי ספר בתחום תכניות הלימוד, במקום תכנית לימודים לאומית, דבר שיאפשר למורים את הגמישות שחסרה להם.
נקודה שלא עלתה עד כה, ומוזכרת כאמצעי לגשר על הפער הוא תמיכה מההורים לייצור סביבה המאפשרת פיתוח פתרון בעיות יצירתי.
נקודה אחרונה שהיא כשלעצמה מיומנות עתיד חשובה: פיתוח האוריינות הדיגיטלית של התלמידים.

פתרון בעיות יצירתי

אז עולם התעסוקה יצטרך עובדים שיודעים לפתור בעיות בצורה יצירתית. אם אתם חושבים שאתם לא יצירתיים, זו לא גזירת גורל, אפשר לפתח, לטפח ולהרחיב יכולות.
מה כן צריך לעשות? לתת לילדים שלנו מרחב והתנסויות שכבר עכשיו מרגילים אותם לסוג חשיבה הזה. ועכשיו נותר לנו להבין איך משלבים את זה בתוך פתרונות חינוך עתידיים שאנחנו מפתחים.

אם זה לא הפוסט הראשון שלי שאתם קוראים, בטח שמתם לב שאני תמיד מסיימת בקול קורא שמעודד אתכם לעשות משהו. מה שקורה בדרך כלל,  שאני קוראת את הפוסט שוב, ואני ממש משכנעת את עצמי! קול קורא לעצמי, והולכת ועושה את מה שהטפתי לכולם לעשות. מה שקורה עכשיו שכבר השתכנעתי תוך כדי הכתיבה. אז אני קוראת לעצמי לקחת את בעיית החינוך לעתיד ולנסות לפתור אותה בצורה יצירתית.

 

קצת אהבה

אהבתם את התכנים? שתפו בפייסבוק, תנו לייק והירשמו לניוזלטר

עשו לייק לעמוד הפייסבוק של הבלוג:

https://www.facebook.com/augmentedmom/

יש לכם הערות, הארות, פרגונים או שאלות? הגיבו פה למטה, אני עונה ותמיד שמחה לדיון.

 

יש לכם תגובות?

תגובות