כיתה 2030 הוא מושג שנטבע כאשר רוצים לדבר על חינוך העתיד. הילדים המתוקים שהתחילו השנה ללמוד בכיתה א' יסיימו את לימודיהם בשנת 2030. איזה עולם תעסוקה ממתין להם? האם מערכת החינוך במתכונתה הנוכחית תביא את בוגריה מוכנים ל 2030?

אז לפני כחודש, לא להאמין איך הזמן טס, הייתי בכנס bett בלונדון. לא משנה מה היתה הכותרת של ההרצאה או הפאנל שנכנסתי אליו, צמד המילים כיתה 2030 כיכבו שם. ובכל פעם כשדיברו על זה, זה היה כאילו מישהו מקריא את הדף שנקרא "על מה אני כותבת" מהבלוג שלי. לכן מבחינתי, זו הכותרת או הסיכום של הכנס הזה. אז לפני שנבין מה זה אומר כיתה 2030? האם אנחנו מוכנים? ומה צריך לעשות? רק אציין שהנושא הזה הוא מאד רחב וחלק מהנושאים אותם אזכיר, שווים פוסט שלם משל עצמם.

כיתה 2030

המושג כיתה 2030 נטבע בעקבות מחקר של פרויקט מילניום שנערך ב 2007. פרויקט המילניום, הוא מוסד ללא כוונות רווח שמטרתו לשפר את הסיכויים של האנושות לבניית עתיד טוב יותר. כיתה 2030 הוא מושג שנכנס לשימוש בעקבות מחקר שנקרא "אפשרויות לימוד וחינוך עד שנת 2030". כשהמחקר החל בשנת 2007, החוקרים ניסו לחזות את מצב החינוך והלמידה 23 שנים קדימה. לצורך כך, הם הסתכלו אחורה וניסו להבין מה קרה במבט לאחור על פני 23 השנים האחרונות כדי לקבל תחושה של המהירות ושל גודל השינויים שאנו חווים היום, ואשר צפויים להאיץ בעתיד.  שיעור השינוי ב -23 השנים האחרונות נראה מהיר מאוד, אך הגורמים שהביאו לשינויים אלו הם מואצים. כתוצאה מכך, השינויים ב-23 השנים הקרובות יהיו גדולים עוד יותר. אם 2030 נשמע לכם רחוק, זה ממש לא. הילדים שיושבים עכשיו בכיתה א' יסיימו את בית הספר בשנת 2030 והם הולכים לצאת לעולם שמשתנה מהר יותר מכל מה שידענו בעבר. מהן המיומנויות שיידרשו מהדור הזה? מה התפקיד של הטכנולוגיה בכל זה? עכשיו אתם בטח מבינים למה העיסוק בזה, הרגיש לי כאילו מקריאים אותו מהבלוג שלי.

כיתה 2030: לפרק את הבעיה

כדי להבין איך עולם החינוך והלמידה ייראה עד 2030 נצטרך לבחון את כל אחד מבעלי העניין בתחום הזה. כמובן שהשחקנים המרכזיים פה הם הלומדים. האתגר הראשון הוא להבין את השינוי שחל בתלמידים, איך הם צורכים מידע, איך הם משתפים מידע ולהבין יותר טוב את הצרכים והרצונות שלהם. מי שיצטרכו לתת את המענה וללוות אותם יהיו המורים. וכדי להבין איך העתיד של המורים הולך להיראות עד 2030 חייבים להבין שתפקיד המורה לא מיותר בכלל, אבל ההגדרה שלו הולכת להשתנות באופן עמוק. גורם מכריע נוסף שישפיע על עולם הלמידה הוא הטכנולוגיה. חשוב להבין את תפקיד הטכנולוגיה כמאפשרת ולא כמטרה, אבל גם כגורם שהוא חלק נפרד מחייהם של כל בעלי העניין באתגר הזה. בעלי עניין נוספים הם המעסיקים. מקומות העבודה של העתיד, הדרישות והצרכים שלהם, הם שיגזרו כיצד הלמידה צריכה להיראות. כיום קיים פער גדול בין עולם הלמידה והתעסוקה וגופים רבים מטרידים את עצמם כיצד סוגרים את הפער הזה. לי זה נראה חסר תוחלת. זה אומר להשלים עם זה שהמערכת לא רלוונטית, לתת לה להמשיך להתקיים ואז לנסות לתקן את התוצרים. שגוי! שגוי לחלוטין! אנחנו צריכים לעשות שינויים עמוקים במערכת כדי שהבוגרים יצאו ממנה מוכנים ככל הניתן לחיים, ללימודים גבוהים ולתעסוקה.

כיתה 2030: הלומדים

בעלי העניין הראשונים שנעסוק בהם, הם התלמידים. אני חושבת שכל מחקר שמתיימר לדעת מה טוב בשביל התלמידים, בלי לשאול אותם, הוא מחקר שייתן תוצאות לא רלוונטיות, ולפעול לפי זה יוביל לכישלון. צריך לשאול אותם מה הם רוצים? מה כואב וקשה להם? מה הם היו רוצים לשנות? לי יש בבית קבוצת דגימה קטנה של שני תלמידים בגיל 14.5. כל מי שעוסק במחקר וסטטיסטיקה יגיד לכם שקבוצת דגימה בגודל 2 זה לא רציני, אבל באופן מפתיע, תוצאות המחקר הפרטי שלי תואמות לתוצאות המחקר של הגופים הגדולים, מהאו"ם ועד חטיבות החינוך בגופים פרטיים כמו גוגל, מייקרוסופט, אדובי, לגו ועוד רבים ורציניים.

אם יש לכם ילדים בבית, אני לא צריכה לספר לכם שמדובר ביצורים שונים מאשר אלה שאיכלסו את בית הספר כשאנחנו למדנו בו. אפילו יש להם תואר חדש: פיגיטליים.

המילה החדשה, תתחילו להתרגל, היא הלחם של המילים  Physical+Digital. מדובר בתיאור לעירוב היישות הפיזית עם החוויה הדיגיטלית. הילדים של היום הם יותר ויותר פיגיטליים. קשה לומר איפה הילד מסתיים והטלפון מתחיל. אולי אתכם כהורים זה מעצבן, אבל חייבים להבין שהילדים חווים יותר ויותר את המציאות כ mixed reality  לא מציאות מדומה, לא מציאות רבודה, ולא מציאות. מבחינתם החוויה תהיה שלימה ונכונה רק כאשר המעבר בין הדיגיטלי לפיזי יהיה כמה שפחות מורגש. ככה הם חיים, ככה הם מתפקדים הכי טוב. סביר להניח, שככה הם גם ילמדו הכי טוב.

במאמר מוסגר, ולפני שאתם קופצים ומתנגדים, גם אנחנו הגדולים הופכים להיות כאלה. התרגלנו לקנות, לשלם, להזמין אוכל, לקבל מידע, תוך שניות, ברכבת בהליכה ואפילו בשירותים, ואם יש באפליקציה עוד לחיצה אחת מיותרת, עוד כפתור או שלב, אנחנו ננטוש את האפליקציה ונעבור לאפליקציה אחרת. בחברות היום שואפים למיזוג החוויה הדיגיטלית והפיזית של המשתמש ככל האפשר כך שיהיו ללא חיכוך.

נחזור לילדים.

כדי לתכנן את חוויית הלימוד עד 2030, מערכת החינוך צריכה לשנות את מרכז הכובד להתמקדות בלומד. התלמידים רוצים לפתח את הכישורים הדרושים שיאפשרו להם להחליט איך ייראה מסע הלמידה שלהם ולנווט בו. התלמידים מרגישים שאין להם היום בחירה. הם רוצים לבחור מה ללמוד ולהתפתח בתחומים שמסקרנים אותם. והם רוצים מורים שיתמכו בחוויה הזו.

כיתה 2030: המורים

לא סתם התחלתי לפרק את ההתייחסות לכיתה 2030 מהלומדים, כי כפי שכתבתי הם המרכז, והבנת הצרכים שלהם תגזור את תפקיד המורה. אז איך משתלבים המורים בלמידה עד 2030?

נתחיל מהחדשות הטובות. המורים פה כדי להישאר. לא רק זו בלבד, אלא שמקצוע ההוראה הוא אחד המקצועות עם הסיכוי הקטן ביותר לאוטומציה. מה שכן, תפקיד המורה הולך להשתנות באופן דרמטי ומשמעותי. לא עוד מורה שמלמד ידע, מורים שעדיין רואים כך את תפקידם, מקומם לא כחלק ממערכת החינוך העתידית והנכונה. תפקיד המורה משתנה למדריך ומאמן. כפי שכבר כתבתי בפוסט לכבוד יום המורה המורה צריך ללמוד יחד עם הילדים. מכיוון שהמורים הולכים ללוות דור שמצפה שהקול שלו יישמע, שמצפה לבחירת המסלול שלו, המורה לא יוכל עוד ללמד כיתה, אלא הוא יעבוד מול תלמיד או אולי קבוצת תלמידים שמשתנה בהתאם לתחום העניין, המחקר או הפרויקט.

הכיתה כפי שאנחנו מכירים אותה תיעלם מן העולם. נראה יותר ויותר קבוצות מחקר, קבוצה שעובדת על פרויקט. אבל כיתה שכולם לומדים בזמן מסוים, בקצב מסוים כמות חומר מסוימת, זה אחד הדברים הראשונים שהולכים להיעלם. אני לא מבינה איך זה לא נשמע לכולנו אבסורד, לקחת ילדים שונים עם יכולות שונות ותחומי עניין שונים וללמד אותם אותו דבר, באותה צורה ואותו קצב. רוב הלומדים היום מרגישים שקצב, עיתוי וכמות הלמידה לא מתאימים להם. זה מוביל אותנו לאחד מהאתגרים והשינויים המשמעותיים שמתרחשים כבר היום בעולם החינוך וזה למידה מותאמת אישית או מה שנקרא Personalization. כפי שכתבתי בתחילת הפוסט, אנחנו עוסקים בכיתה 2030 באופן כללי, פרסונליזציה בחינוך, הוא נושא שלם בפני עצמו שאקדיש לו פוסט נפרד.

זה מה שהלומדים רוצים, להתאים את הלמידה לצרכים והיכולות האישיות שלהם. המורים מבינים את זה וכשמדברים איתם מבינים שרובם לא מצליחים ליישם את זה עקב מחסור בזמן. מערכת שרוצה להתאים את עצמה ללמידה עבור כיתה 2030 תהיה חייבת לאפשר לאפשר למורים תשתית לפרסונליזציה. בארץ מתחילים צעדים ראשונים בנושא עם פרויקט P.I.E Challenge של פיתוח פתרון לפרסונליזציה של לימודי מתמטיקה. את הצגת הקבוצות המתחרות אתאר בפוסט נפרד.

כיתה 2030: הטכנולוגיה

גורם מכריע בכיצד תיראה כיתה 2030 והלמידה, הוא הטכנולוגיה. על המקום של טכנולוגיה בלמידה ניטשים ויכוחים רבים ודיונים אינספור. האם הטכנולוגיה רק נועדה לפנות מהמורה מטלות? האם הטכנולוגיה היא כלי ייעודי ללמידה? האם הטכנולוגיה היא המטרה? התשובות הן רבות מאסכולות רבות, מה שבטוח, הטכנולוגיה תהיה נוכחת בעוצמה ובצורה נרחבת הרבה יותר מאשר היום.

התעלמות מהטכנולוגיה וההתפתחות שלה, פירושה להיות לא רלוונטי. זה לא רק אומר שהמורים מפספסים כלים רבי עוצמה, הם גם נתפסים כמי שמפחדים מהשינוי. כאמא לתלמידים במערכת, זה אחד הדברים שהכי מפריעים להם.

אבל אם נחזור רגע רק לנקודת ההשקה הצרה ביותר של טכנולגיה בבית הספר – ככלי, נבין שהטכנולוגיות הקיימות היום הם כלי חזק ביותר שבידי מורים מוכשרים יכולים לחולל שינוי של ממש בלמידה. נתחיל בדוגמאות הקלות: VR – Virtual Reality או מציאות מדומה. איך לומדים היום בביולוגיה על מרכיבי התא? מתוך ספר או מצגת עם תרשים ומשננים בע"פ את כל החלקים והתפקידים שלהם. ובמבחן לא תמיד זוכרים אם מיטוכונדריה היא אברון ומה זה ציטופלזמה. עכשיו תארו לכם שבשיעור מדעים הילד ירכיב משקפי VR וייכנס לסיור בתוך התא, ויראה באופן מוחשי וחזותי את חלקי התא. איך תהיה החוויה המוחשית הזו ביחס לשינון רשימות? בדומה אפשר לקרוא בספר תיאור של התנאים על מאדים, או שאפשר בלי לזוז מהכיתה לצאת לסיור במאדים. מה יותר קל, לבקש מהילדים ללמוד בע"פ את התנאים במאדים או לספר מה הם חוו בסיור שם?

דוגמה אחרונה. באמצעות טכנולוגיית AR-Augmented Reality אפשר לתת לילדים להחזיק חפץ ביד, להרכיב משקפי AR והמורה תקבע מהאפליקציה שלה מה התלמידים מחזיקים ביד. אתם רואים אותי בתמונה עם המשקפים, מחזיקה קוביה? אתם יודעים מה אני רואה? אני מחזיקה ביד לב אנושי והופכת אותו מכל הצדדים ורואה אותו בידיים שלי בתלת מימד. אח"כ אותה קוביה היתה בידיים שלי הגשושית רוזטה ויכולתי לחקור את המבנה שלה.

אני חושבת שמתחיל להיות ברור הכח של הטכנולוגיה בלמידה, וזה רק אספקט אחד. אם AR מאפשר לנו פתרונות ו VR לוקח אותנו לעולמות אחרים צריך יותר ויותר לעבור בלמידה לעולמות של mixed reality עבור התלמידים הפיגיטליים שלנו.

בנוסף לשימוש בטכנולוגיה ככלי עזר לימודי, היא גם מאפשרת למידה מכל מקום. שמעתי הרצאה ממנהלת בית ספר שסיפרה שתשתית בית הספר מאפשרת למידה זהה מהבית או מהכיתה. אם למישהו לא התחשק בבוקר להתלבש והוא נשאר בבית, הוא עדיין לומד כרגיל. אתם רוצים לנחש אם האפשרות הזו הגדילה או הקטינה את הנוכחות הפיזית בכיתה? ברור שהגדילה. חשבתם שאם לילדים תהיה אפשרות הם יישארו כל יום בבית בפיג'מה? הנה ההוכחה שלא. מן הצד השני, בית הספר, בצפון סקוטלנד, היה סגור מספר ימים עקב פגעי מזג האוויר והלמידה המשיכה כרגיל ללא שינוי. את זה מאפשרת הטכנולוגיה.

שימוש נרחב בטכנולוגיה בבית ספר מאפשר לנו לדמות עבור הילדים יותר ויותר את עולם התעסוקה העתידי. מורה אחת הראתה לנו קבוצה של לומדים בכיתה והסבירה לנו שאלו לא קבוצות העבודה. כלומר ילד יושב בקבוצה מסויימת, אבל חבריו לפרויקט או למשימה יושבים בקבוצה אחרת ולפעמים בכיתה אחרת. הוא מתייעץ עם מי שיושב לידו ועובד עם צוות שמפוזר פיזית במיקומים שונים. תחשבו על זה, אתם עובדים ככה כל הזמן, מתקשרים עם הצוותים במייל או בדרכים אחרות, ומתייעצים והולכים לשתות קפה עם מי שיושב במשרד לידכם.

הטכנולוגיה משנה גם את שיטת ההערכה ועוד כל כך הרבה דברים, וזה בלי שהתחלתי אפילו לדבר על maker spaces וככל שהפסקה הזו מתארכת, אני מבינה שאהיה פשוט חייבת לכתוב גם על זה פוסט בנפרד, על מקום הטכנולוגיה בלמידה. בקשר ל makers הפוסט כבר על האש.

כיתה 2030: המעסיקים

כמו שכבר נאמר רבות, עתיד עולם התעסוקה רובו לוט בערפל. יש דברים שניתן להניח ברמה גבוהה של וודאות: תהליכים רפטטיביים ייעלמו מעולם העבודה. אם אנחנו רוצים להתאים את עולם הלימודים לעולם התעסוקה, בלי לעבור את השלב המטופש שנקרא "סגירת הפער" אלא מראש ללמד את הילדים כישורים רלוונטיים, אנחנו חייבים להבין באלו כישורים מדובר.

זה בטח לא יפתיע אתכם, אבל עולם התעסוקה, וגם הלמידה הולך להיות הרבה יותר חברתי (social) ומי שייפעלו בעולם התעסוקה העתידי יידרשו לכישורים חברתיים רגשיים גבוהים. עבודות העתיד ידרשו חשיבת יצירתית ופתרון בעיות  (גם על זה פוסט שלם נפרד).

כישורים חברתיים ורגשיים ייחשבו בעתיד ממש כמו כל שאר ה hard skills שאנחנו מודדים היום. למעשה הכישורים החברתייים רגשיים מנבאים הצלחה פי 2 מאשר הישגים אקדמיים או נתונים דמוגרפיים. זה דבר שקריטי עבור המעסיקים להבין שכשאר האוטומציה תחליף מטלות רוטיניות, התפקידים שיישארו, ידרשו את הכישורים האלה. כבר היום 30%-40% ממקומות העבודה דורשים כישורים חברתיים מובהקים. וכרגיל אני אוהבת לבשר חדשות טובות: זה הולך להיות הדור האנושי ביותר שהיה פה עד כה. אז לכל רואי השחורות שאומרים שהטכנולוגיה תהפוך אותנו להיות פחות אנשיים, הפוך גוטה! הדור הזה יידרש לטפח הרבה יותר את הכישורים "האנושיים" שלהם, כדי להבדיל את עצמם מהרובוטים שמחליפים עובדים. כבר היום, יותר מ 50% מהסטודנטים מדרגים את הכישורים האלה ב- Top 5 skill שנראים להם דרושים. אגב, מורים ותלמידים מסכימים לגבי החשיבות של הכישורים האלה, אבל לא מסכימים על הדירוג שלהם בסדר העדיפויות. תלמידים רבים מרגישים מתוסכלים מכך שהם לא מקבלים פידבק על כישורים מסוג זה.

כיתה 2030: כבר כאן

אז אחרי שסקרנו במבט על את כל הכוחות הפועלים במרחב הזה שנקרא "כיתה 2030" והבנו את החשיבות והתפקיד של כל אחד מהם, נותר להבין את הפער בין הרצוי למצוי. החדשות הטובות הן, שבקשר לרוב הדברים כבר יודעים מה צריך לעשות, החדשות הפחות טובות הן: שלא עושים.

אני לא יכולה לומר שההרצאות בכנס חידשו לי משהו בנושא הזה, אבל העיסוק הנרחב בזה, נותן את התחושה שדברים מתחילים לזוז, וגם קיבלתי הרבה דוגמאות מהעולם לאיך חלקים מהמודל הזה נראים כשהם עובדים טוב.

מצד שני, אני לא חשה בתחושת דחיפות מספקת שנדרשת בעיני בהכנסת השינויים למערכת. אני מרגישה שגם בארץ נעשים הרבה תהליכים מדהימים, יש הרבה מורים מצויינים ותכניות נפלאות. הייתי רוצה להרגיש הרבה יותר תכונה ותחושת Urgency בטיפול בכל העניין הזה. התחילו להתעסק בזה ב 2007, הזמן טס, 2030 זה מעבר לפינה, הבוגרים של כיתה 2030 כבר נכנסו לכיתה א' והם נכנסו למערכת די דומה לזו שהיתה ב 2007 ולצערי יותר מידי דומה למערכת שאני התחלתי בה את כיתה א' (בלי שנים, לא חשוב). השינוי צריך להתחיל עכשיו, הוא צריך להתחיל במערכת, אבל הוא יכול להתחיל גם מכל אחד מכם. ההורים של דור אלפא (הדור הראשון שנולד לתוך המאה ה-21) כן אתם, שהילדים שלכם סובלים בבית ספר, שאתם מודאגים מהחינוך. די לפאסיביות. גם אתם יכולים להתחיל שינוי ברמת הכיתה, בית הספר, העיר ואפילו המדינה. רק צריך להיות אכפת לכם מספיק. המהפיכה תתחיל מהשטח, במקביל יפעלו גם מלמעלה וניפגש באמצע להצלחה של כולנו, אני רק מקווה שזה יהיה הרבה הרבה לפני שנת 2030.

* גרפיקה של תמונת הנושא ע"י דבר 1.

קצת אהבה

אהבתם את התכנים? שתפו בפייסבוק, תנו לייק והירשמו לניוזלטר

עשו לייק לעמוד הפייסבוק של הבלוג:

https://www.facebook.com/augmentedmom/

יש לכם הערות, הארות, פרגונים או שאלות? הגיבו פה למטה, אני עונה ותמיד שמחה לדיון.

יש לכם תגובות?

תגובות