פעם דבר 1 שאל אותי איך ממציאים פונט חדש, לפני שהספקתי להגיד לו: "אין לי מושג, אבל בוא נגלה יחד" הוא כבר חזר עם התשובה.

על המהירות בה ילדי העולם החדש רוכשים מיומנויות חדשות.

פעם, בעולם הישן, אם רציתם ללמוד משהו הייתם צריכים ללכת לקורס. אח"כ קצת התקדמנו ואפשר היה לקנות ספר. היום כל מה שאנחנו רוצים לדעת (וגם מה שלא) נמצא בקצות אצבעותינו וגם לפעמים סתם בכיס. אני לא מדברת רק על מתכון לאושפלאו, מילים לשיר או טלפון של הרופא, אני מדברת על מיומנויות חדשות, ממש ללמוד skill שקודם לא היה לנו, שישדרג אותנו מקצועית, או שסתם ישפר לנו את החיים.

רוב האנשים הבוגרים שאני מכירה, אחרי שסיימו אוניברסיטה, לא רוכשים מיומנויות חדשות. הם אולי מתמקצעים בתחום שלהם, מתעדכנים ועוברים השתלמויות (איזו מילה עתיקה!), אבל גם זה ברוב המקרים כי שלחו אותם מהעבודה.

אם אתם מספיק סקרנים, ומעניין אתכם ללמוד דברים חדשים, אפשרויות רכישת הידע שמציע לנו העולם החדש הן אינסופיות. תלוי איך אתם אוהבים ללמוד וכמה בא לכם להעמיק. אחד יבחר להוריד איזה  Tutorial PDF, השני יראה סרטון ביו טיוב, ומישהו אחר יבחר לקחת קורס אקדמי ב coursera, ב Udacity, או ב edX.

הפואנטה היא שהאפשרויות קיימות.

עכשיו תסתכלו סביבכם, כמה אנשים בוגרים אתם מכירים שעושים זה? שמכירים את זה? רוב האנשים שאני מכירה, עדיין ילכו ויחפשו קורס, שמישהו ילמד אותם.

אלו האנשים הבוגרים, שגדלו ורכשו הרגלים בעולם הישן ופתאום מוצאים את עצמם מתפקדים בעולם החדש. אבל מה עם ילדי העולם החדש? זה כבר סיפור אחר לגמרי.

ילדי העולם החדש, צורכים ידע, וגם רוכשים מיומנויות בדרך חדשה לגמרי. אלה שזה בא להם טבעי, יובילו את העולם החדש, ומי שלא? זאת כבר האחריות שלנו, ללמד אותם לרכוש מיומנויות בעולם החדש.

ארוחת ערב

אז אצלנו בבית, מסתבר שרוכשים מיומנויות חדשות וידע, גם בארוחת ערב.

בבית שלנו, ארוחת ערב היא עניין. אני לא זוכרת נקודה מסוימת בזמן שעשיתי החלטה כזו, כי מאז ומעולם, להוציא חריגים כולם אוכלים יחד. כל פעם כשאני נתקלת בכתבת עצות בסגנון: "איך תגדלי משפחה מגובשת" או "כיצד תשפרו תקשורת עם המתבגרים שלכם" שם ממליצים לאכול ביחד כל המשפחה לפחות 3 פעמים בשבוע, אני מסמנת לי בסיפוק וי קטן, אבל אני קצת מרמה, זה קורה בכל מקרה.

כמובן שהאוכל הוא שולי בהקשר הזה, ובכל זאת ארוחת הערב שלנו לפעמים לוקחת שעתיים (איך כבר עשר??? ועוד צריך להוציא את מוקה!). הזמן הזה יקר מפז, והשיחות מפליגות למחוזות רחוקים. אני לא אשת חינוך, אני לא הולכת לספר לכם על שיפור התקשורת המשפחתית, למרות שאני בטוחה שאנחנו נהנים "על הדרך" גם מכל אלה. באופן ספונטני לחלוטין, בלי תכנון או אג'נדה, יצא שכל אחד מבני המשפחה, מעשיר את כולם מעולם התוכן והעניין שלו. זה לא בתורות וזה לא חובה, אבל כשמתחילים לדבר וכל אחד מספר מה עבר עליו היום, פתאום כל אחד נזכר בסיפורים מגניבים שממש בא לו לשתף. וככה אני לומדת על טכנולוגיות חדשות, גיבורי על, קומיקס, Marvel vs DC (באדיבות דבר 1). אני גם לומדת את כל הסטטיסטיקות של כל תחרויות הג'ודו וכל האולימפיאדות בהיסטוריה (באדיבות דבר 2). אבא משתף בדברים מעניינים שהוא נתקל בהם, בנסיעות שלו בעולם או בכנס מעניין שהוא היה בו. אימא (אני) תמיד משתפת באיזה משהו שהיא שמעה באיזה פודקאסט. אני רק צריכה איזה זיק קטן של עניין כדי להכריז שבנסיעה הקרובה של כולם באוטו נשמע את הפרק המלא.

פודקאסטים

בשנים האחרונות התמכרתי לפודקאסטים (שזו עוד דרך לרכוש ידע בעולם החדש). אני לא בוחלת בכלום. בעברית, באנגלית, עסקי, היסטורי, סיפורים, לימוד שפה. אני לא מבינה מה עשיתי קודם באוטו בכל הזמן הפנוי הזה (סתם, אני יודעת. הייתי מכורה לאקטואליה, מזריקה גל"צ לווריד ומתעצבנת כל הדרך). בכל פעם שאני שומעת משהו מעניין או מגניב, ברור לי שאני הולכת לשתף את כולם בארוחת הערב. כך יצא שתרומתי לשיחות בארוחת הערב הם העולמות אליהם אני מפליגה בפודקאסטים. ואם הילדים מראים עניין, הם מבינים שנגזר עליהם לשמוע את הפרק המלא. והם שמעו אסופה מוזרה של פרקים ונושאים. מכל פרק לקחנו איתנו דבר אחד הלאה.להלן חלק מהפוסטים שהם שמעו בשבע שנים האחרונות, החל מגיל שש: מהפודקאסט "עושים היסטוריה" עם רן לוי, הם שמעו את הפרקים: מלחמת הזרמים (על אדיסון, טסלה וווסטינגהאוס). ההיסטוריה של הביג-בן, פסיכולוגיה של קהל (אני מקווה שהם זוכרים מה הם צריכים לעשות אם מישהו פתאום מתעלף). מהפרק על לארי ניבן הכרנו וקראנו את הספר "עולם טבעת". הפרק על אסימוב גרם לנו להתחיל את "סדרת הרובוטים". מהפודקאסט "קטעים בהיסטוריה" של יובל מלחי הם שמעו על הארמדה הספרדית ועל המסע המופלא של לואיס וקלארק (זה אחד הפרקים האהובים עליהם!). אני אעצור פה עם הרשימה, נראה לי שהנקודה ברורה, וגם הרשימה עוד ארוכה.

ברוב המקרים חוויות הפודקאסטים באוטו הן חיוביות. קרה שמישהו נרדם, או שהפרק בסוף לא עניין. אבל ברוב הפעמים זה היה פשוט כיף. כולם נהנו, צחקו, השתאו, דיברו על זה אח"כ ולקחו את זה איתם הלאה. אף אחד מאיתנו לא הרגיש שהוא לומד, או נמצא בשיעור. הנה, רכשנו ידע חדש ולא היתה מאחורי זה שום כוונה או אג'נדה ללמד משהו במסווה. היה רצון אמיתי לשתף במשהו שבאמת חשבתי שיעניין אותם.

ערברית

אז באחת מארוחות הערב התגלגלה לה שיחה. אני בכלל לא זוכרת מאיפה היא התחילה, הכל אצלנו מאד אסוציאטיבי. וסיפרתי להם ששמעתי היום משהו מדהים בפודקאסט החדש שאני שומעת. (בחודשים האחרונים אני מאזינה לפודקאסט "פופקורן" של ליאור פרנקל. תעשו לעצמכם טובה ותעקבו אחריו ותקראו כל מה שהוא כותב ומייצר – לא תצטערו).

סיפרתי להם על בחורה (לירון לביא טורקניץ') שהמציאה פונט חדש שמשלב בין עברית וערבית שהיא קראה לו ערברית (ממליצה לכם להאזין לפרק המלא). הסיפור הוא מופלא, הרעיון שמאחוריו, הביצוע שלו. פשוט התמוגגתי מהמחשבה ומהיצירתיות וחלקתי עם כולם את התגלית ואת כל מה שמדהים בזה בעיני. הילדים כמובן מאד הסתקרנו, הם לומדים עכשיו ערבית בבית הספר וניסו להבין איך זה בדיוק עובד.

ואז דבר 1 שאל: "רגע, את רוצה להגיד לי שאנשים ממציאים פונטים?" עניתי לו שבוודאי וזה כל הזמן מתפתח ויש המון סוגים וניתן להעביר חוויה באמצעות פונט ושזה חלק מהעיצוב. הוא עשה פרצוף של מישהו שעבר הארה ושאל אותי: "ואיך עושים פונט חדש?" עניתי שאני לא יודעת, אבל אפשר שאח"כ נבדוק יחד ונברר. להגנתי ייאמר שעדיין לעסתי את ארוחת הערב שלי.

אז איך ממציאים פונט?

אז בזמן שהמשכתי ללעוס, הוא נעלם לכמה דקות (נראה לי שזה לקח רבע שעה) הוא חזר עם דף מודפס והכריז: "אני יודע איך עושים פונט חדש!"

הוא הגיע עם דף שבלונה שבה יש מקום מוגדר לכל אחת מהאותיות, כולל סופיות ומקום לכל הספרות. מציירים את האותיות של הפונט החדש, סורקים את השבלונה למחשב, מייצרים את הפונט ומוסיפים אותו לוורד. בום!

הוא כמובן הסביר לי שמעצבים לא באמת יושבים עם טוש ומציירים את האותיות אלא מעצבים עם אילוסטרייטור את האותיות בתוך השבלונה, הוא גם התנצל שהפונט שלו לא קריא ולא אחיד, אבל זה לא משנה. היתה לו תחושת פיצוח! ועכשיו הגיע תורי למבט תדהמה. התדהמה נבעה מהזמן הקצר שלקח מהרגע שהוא הסתקרן ועד הרגע שהוא רכש את היכולת.

לפני רבע שעה הוא גילה שאפשר להמציא פונט ונדהם מזה, הוא שאל אותי ולי כמובן לא היה מושג והתכוונתי לבקש עזרה מדוד גוגל. אז הוא הלך בעצמו וקרא על זה, ניסה להבין איך זה עובד, הדפיס, צייר, סרק והופ! יכולת חדשה.

היכולת החדשה היא לא הידע הספציפי של איך ממציאים פונט, זו היכולת ללמוד משהו חדש. עוד שלב בסולם של רכישת ידע בעולם החדש. זה יכול להיות בעקבות משימה שהטילו עליכם ואין לכם מושג איך לבצע, ובמסע הפיצוח למדתם המון דברים חדשים, או שסתם הסתקרנתם והלכתם לפצח משהו כדי לספק את הסקרנות.

המשימה: ללמד ללמוד

אז כהורים רבודים שמגדלים ילדים בעולם החדש, אחת המשימות המרכזיות שלנו, היא ללמד אותם ללמוד. לרכוש ידע, לפתח מיומנויות. הם חיים בתקופה מטורפת ויגדלו לעולם פסיכי עוד יותר (מי מפחד מבינה מלאכותית?) מי שחושב שהתפקיד שלנו מסתכם בלשלוח אותם לבית ספר, לדאוג שהם יכינו שיעורים או לרשום אותם לעוד חוג, אז כנראה שהוא נפל מהרכבת שטסה לכיוון העולם החדש.

כמות הכישורים (skills) שאנשי העולם החדש נדרשים אליה, היא לא משהו שאנחנו מכירים מתקופת בית הספר שלנו. אנחנו לא יכולים להקנות להם את כל הכישורים, אתם יודעים מה, אנחנו גם לא יודעים מה הכישורים שיידרשו. וכשנדע מה הם, ייקח זמן עד שייפתחו בתי ספר/קורסים לכישורים החדשים. אז הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות זה ללמד אותם ללמוד, ללכת לאסוף מידע (גם לחפש צריך לדעת) לעבד אותו, לנסות, לטעות, ופתאום להיות מסוגל לעשות משהו חדש.

בין אם למידה בעולם החדש באה להם באופן טבעי, או אם לימדנו אותם ללמוד, משימה לא פחות חשובה היא לחשוף אותם ולסקרן אותם. כל מה שנראה לכם מגניב ומעניין תשתפו אותם ואל תגידו לי "מה קשור פסיכולוגיה של קהל לילד בן 6" קשור! אם זה הלהיב אתכם, תדביקו אותם בהתלהבות, תספרו להם מה עניין אתכם. ואז תראו שהם לומדים בכל מקום, בטיול, באוטו בפודקאסט וגם כשהם משחקים במחשב (כן, כן גם לשחק במחשב).

ועכשיו כשהבנתם איך אפשר וצריך לרכוש ידע ויכולות חדשות, איך אתם מרגישים לגבי לשלוח אותם להקשיב למורה בבית הספר?

 

Main Photo by Amador Loureiro on Unsplash*

 קצת אהבה

אהבתם את התכנים? שתפו בפייסבוק, תנו לייק והירשמו לניוזלטר

עשו לייק לעמוד הפייסבוק של הבלוג:

https://www.facebook.com/augmentedmom/

יש לכם הערות, הארות, פרגונים או שאלות? הגיבו פה למטה, אני עונה ותמיד שמחה לדיון.

יש לכם תגובות?

תגובות