לאחרונה יצא לי להשתתף בשני האקתונים, שונים מאד. נהנתי מאד משניהם. הם היו מאד שונים במבנה ובתכנים ומכל אחד למדתי דברים אחרים, אבל בסופם יצאתי עם אותה מחשבה, איך אפשר להביא את הכיף הזה לתלמידים בבית ספר, והאם אפשר ללמוד כך יותר טוב.
בשנים האחרונות אי אפשר להתחמק מהאקתונים, הם סביבנו בכל מקום. אם בתחילת שנות ה-2000 הם היו נחלת הגיקים והמייקרים בלבד, הם הלכו ונעשו נפוצים יותר ויותר ואף חצו את גבולות התחומים הטכנולוגיים. אם פעם חשבנו שהאקתון זה למתכנתים, אז היום זה כבר מזמן לא נכון. האקתון הפכה להיות מילה נרדפת למאמץ מרוכז לפתרון בעיה, בכל תחום. מחינוך, דרך האקתון מנהיגות נשים ועד האקתון פתרונות לגיל השלישי.
מצאתי את עצמי, בהאקתונים שהשתפתי בהם, לומדת המון ומתקדמת במהירות בתחום שבו עסקתי, וזה בכלל בלי לדבר על הגיבוש והכיף. לכן, לא יכולתי שלא לחשוב למה בעצם אי אפשר לשלב את זה בבית ספר?
האקתון: מה זה בכלל?
אז בשביל מי שלא נתקל בזה אף פעם וגם בשביל מי שזה חלק מהחיים שלו: מה זה בכלל האקתון?
אז עפ"י ויקיפדיה, המילה "האקאתון" היא הלחם של המילים האק – תכנות יצירתי או שיבוש תרבות ומרתון, כלומר – "מרוץ" של תכנות יצירתי.
בכל האקתון יש נושא או משימה מוגדרת, ומתחרים על השגתה בד"כ בצוותים של 2-4 משתתפים במשך 24 שעות. במהלך האקתון יש מנטורים ולעיתים מומחים מתחום התוכן של האתגר אשר עוזרים לצוותים ומכוונים אותם. בתום 24 השעות, כל צוות מציג בפני השופטים מצגת קצרה שמציגה את הפתרון.
מידי פעם, מנצלים את הפורמט לפתירת בעיות בוערות, לעיתים במתכונת מקוצרת: כמו ב"מיני האקתון" בו חיפשו פתרון לבעיית טרור העפיפונים.
מה שבטוח, בכל האקתון, הכוונה היא לכנס כמות גדולה של אנשים יצירתיים ולאחד כוחות לזמן קצוב של מאמץ מרוכז שבסופו בתקווה יימצא הפיתרון, או לפחות התחלה של פתרון כתוצאה מסיעור מוחות עירני.
האווירה באירועים האלה היא בד"כ מאחדת ומגבשת, אין כמו לתקוע פיצה בשתיים בלילה כדי לבסס חברות אמת. או לפתור בעיות בשעות הקטנות של הלילה בעיניים חצי עצומות.
בשנה האחרונה השתתפתי בשני האקתונים מאד שונים. בכל אחד מהם נדרשו מיומנויות שונות ולמדתי דברים שונים. אבל מה שמשותף להם היה שבסוף כל אחד מהם, חשבתי איך אפשר ליישם את זה ככלי לימודי.
האקתון: מאמץ מרוכז להספק מרשים
אז ההאקתון הראשון שהייתי בו השנה, היה בכלל במסגרת העבודה שלי. מטבע הדברים לא ארחיב יותר מידי על תוכן האירוע, אבל המבנה שלו היה ייחודי ביותר. בניגוד להאקתון שבו יש אתגר מרכזי שהצוותים מתחרים עליו, כאן כל צוות קיבל אתגר שונה. הצוות שיזם את האירוע, מיפה צרכים שונים בחברה שדורשים מענה (הנדסי) וכל צוות קיבל אתגר אחר. האנשים גויסו ועברו מיונים והוקמו שמונה צוותים.
ההאקתון היה ייחודי ומרשים מבחינת תפאורה ואווירה. ה them היה אנגליה במלחמת העולם השניה. כשהגענו למתחם היו תיבות דואר לונדוניות אדומות, שקי חול, גדרות תיל, פרוג'קטור מסתובב שתרם לאווירה, פוסטרים ייחודיים לתקופה, ואפילו דגם ממש מדוייק של האניגמה.
כל צוות שהגיע קיבל צבע (גו צוות תכלת!) קיבלנו סווישירטס בצבע הצוות וחדר צבוע בצבעים שלנו. זה אולי נשמע לכם שולי כל העניין הזה של התפאורה והנושא, אבל אין מה לומר, זה מכניס לאווירה, מצית את הדמיון וקצת שוכחים מהעולם שבחוץ, שזה בדיוק מה שרוצים ממשתתפים בהאקתונים, להתרכז פנימה וחשיבה חדשנית.
הדבר הכי מדהים באירוע הזה היה מה שקרו לו "הצוות הלבן". הצוות הזה לא התחרה, זהו צוות שהורכב ממומחים בכל תחומי הידע הרלוונטיים, הם הסתובבו בין הצוותים, וגם היו זמינים להתייעצויות. לטעמי זה היה אחד מהדברים המרכזיים שתרמו להצלחה המסחררת באירוע הזה. אני לא יכולה להפריז בחשיבות של זמינות מיידית של מומחה שביום יום, ייקח שבועות לתאם יומנים עם כל הנדרשים.
העבודה שנעשתה בהאקתון הזה ב-24 שעות שקולה ל-5 חודשי עבודה, בקידום הנושא הספציפי עליו עבדנו. כי כל האנשים הרלוונטיים היו בחדר, כל שאלה מקצועית שהיתה לנו, סיפקו לנו את המומחה הרלוונטי, והמאמץ המרוכז הזה, נתן תוצאות של הספק מרשים. כל זה בלי בכלל להיכנס לסיעור מוחות שהפורמט הזה מאפשר, וכמות פתרונות שנבחנו, שביום יום קשה להגיע אליהם.
יצאתי משם מותשת, אחרי 30 שעות ללא שינה, ובכל זאת כשניקרתי בדרך הביתה, תהיתי איך אפשר ליישם את העקרונות האלה עם תלמידים בבית ספר.
האקתון: מרתון למידה
חמישה חודשים אחרי זה נרשמתי להאקתון של she codes. מי שלא מכיר את הארגון מוזמן לקרוא את הפוסט שכתבתי עליו. אני מודה שנרשמתי עם קצת חששות, פעם ראשונה להתחרות בהאקתון, ולהגיע לבד, בלי צוות, גם הנושא היה מעורפל: open source. אבל החלטת שאני הולכת על זה. לקחתי יום חופש, ושמתי פעמיי לבאר שבע. לפני זה עוד הספקתי להציג את עצמי בפייסבוק למשתתפות ההאקתון בתקווה לקבץ צוות, ובאמת כמה בנות התעניינו וקבענו להיפגש שם.
אז הגענו למתחם ההאקתון, אחרי הצגת האתגר, הצוות והלו"ז התקבצנו צוות ללא רעיון ופרשנו הצידה לסיעור מוחות. אני לא אלאה אתכם בפרטי הפרויקט, אלא רק במסקנות שלי לגבי למידה שעלו בכמעט 30 שעות שם.
והמסקנה שלי היא: שחייבים לפצח מה הסוד שגורם ל-3 נשים שלא פגשו אחת את השניה לפני, מרקע שונה וניסיון שונה בתוכנה בכלל ובתחום הפיתוח של הפרויקט בפרט, לחשוב על רעיון לפרויקט, לקודד אותו תוך 24 שעות כולל מצגת שמתארת את התהליך ולזכות במקום הראשון (כן, קראתם נכון! זכינו במקום הראשון).
אז מה איפשר את זה? אני לא הייתי המנוסה ביותר בשפת הפיתוח שעבדנו בה, למען האמת אני די מתחילה. אבל אני מהנדסת תוכנה מנוסה, וגם מנהלת פרויקטים של פיתוח, אין ספק שזה הוכיח את עצמו בשלב התכנון.
חברת צוות אחרת היא מתכנתת מנוסה מאד בתחום בו עבדנו והיתה לה תרומה גדולה בפתרון בעיות וקידוד מאסיבי. אני לקחתי על עצמי חלקים שאני כבר יודעת בתיאוריה, אבל בפועל חסרת ניסיון לחלוטין, וגם כתבתי חלק אחד בתחום שלא הכרתי בכלל ולמדתי תוך כדי ההאקתון.
האקתון: מיומנויות
אם כבר קראתם כמה פוסטים שלי, אתם כבר מכירים את הדעות שלי לגבי ביה"ס ולמידה. אתם כבר יודעים שאני חושבת שתפקידו של ביה"ס הוא בעיקר להקנות מיומנות ולא ידע (גם ידע, אבל זה דיון אחר שאקדיש לו פוסט נפרד).
אז מה היה לנו פה? צוות שרק נפגש. היינו חייבות כישורי עבודה בצוות ויכולת סיעור מוחות עם אנשים שפגשנו לפני רגע. מבחינת קידוד ותכנות שיפרתי מיומנויות בתחום קיים ולמדתי תחום חדש לגמרי. נתקלנו קצת באתגרי עיצוב (בכל זאת הקמנו אתר) אמנם עיצוב בסיסי, אבל שוב כלים חדשים ותחום לא מוכר. ולבסוף, תיעוד התהליך, חזרות על המצגת ועמידה מול קהל, לחלק זה בא טבעי, לחלק פחות, אבל היינו חייבות לתרגל אותה כדי להציג את העבודה שלנו.
יצאנו משם אחרי 30 שעות חברות ממש, כי יש משהו מאד מגבש להתמודד עם אתגר בשעות הקטנות של הלילה בעיניים חצי עצומות ובלאכול דברים מוזרים בשעות מוזרות.
ובהאקתון הראשון, יצאנו עם הספק עבודה מטורף ששקול למספר חודשי עבודה.
עכשיו מורים, וגם הורים, תגידו לי שלא הייתם רוצים שהתלמידים והילדים שלכם ירכשו את המיומנויות האלה: למידה, תרגול, הספק מרוכז, עבודה בצוות, עמידה מול קהל וגיבוש. וכל הטוב הזה ב 24 שעות.
האקתון: למה לא בביה"ס?
אז כמו שכבר כתבתי, בסוף כל האקתון מיד חשבתי על יישום האקתונים בבתי ספר. יש משהו בפורמט הזה שמאפשר להפיק המון דברים ללמידה בזמן קצר, אני בטוחה שעם כמה התאמות נוכל ליישם את זה גם עבור תלמידים. אז למה זה לא קורה בעצם? חיפשתי האקתונים של תלמידים או האקתון בבתי ספר. מצאתי כמה בודדים. וגם הם היו מיני האקתון, או מספר מפגשים מרוכזים בנושא מסויים, אבל זה לא נשמע הדבר האמיתי.
לא מצאתי בית ספר שהחליט לקחת את הדבר הזה ככלי, ולהעניק לתלמידים שלו חוויה של גיבוש ולמידה מרתונית.
אז למה זה לא קורה? או לפחות למה זה לא קורה בצורה נרחבת?
אודה ואתוודה שאני כנראה לא מכירה את אילוצי המערכת והחסמים שמונעים מדבר כזה מדהים להתממש. אבל לפעמים זה בדיוק מה שמאפשר לזה לקרות, זה נקרא "עיוורון מערכתי" מישהו שמחוץ למערכת ולא מכיר את החסמים והמכשולים ומדלג מעליהם בקלילות.
אני לא משלה את עצמי שזה קל, אבל מסרבת לקבל שזה בלתי אפשרי.
האקתון: איך ניישם?
אז איך בכל זאת אפשר ליישם את זה בבית הספר? אני מאמינה, שצריך לעשות חשיבה מעמיקה שתנסה לפרק ולזקק מה עובד שם, וכל בית ספר צריך לראות איך זה משתלב בפעילויות שלו ואיך הוא מביא את הייחוד שלו לזה.
אני מאמינה שניתן ליישם כל דבר במינעד שבין אירוע הארד קור של 24 שעות במתכונת המקורית כמו שאני עברתי, ועד לאירוע מרוכז של כמה שעות. הכל שאלה של מה רוצים להשיג, כמה הצוות יכול ורוצה להשקיע, ומה בית הספר מאפשר.
לא משנה איזה אירוע החלטתם לעשות, חשוב להקפיד על הדברים הבאים:
- אתגר ברור וממוקד – חשוב שיהיה ברור מה נדרש כתוצר סיום, ואפילו הייתי מפרטת את הקריטריונים לבחירת המנצחים וגם כיצד לקבל אקסטרה בונוס כדי לאתגר את המשתתפים.
- מנטורים – דאגו שיהיו מנטורים שיסתובבו קבוע בין הקבוצות, יכוונו צוותים שמתברברים וימקדו אותם, יענו על שאלות, ישחררו ברקסים ויפתרו פלונטרים. אם זה האקתון בתחום ייחודי, מומלץ להביא מומחים לנושא שיעזרו לצוותים בהתייעצויות. לטעמי שימוש נכון במנטורים יכול למקסם את התוצרים מאירוע שכזה.
- גיבוש – האווירה היא אחד הדברים החשובים באירוע מסוג זה. חישבו מה מתאים לאוכלוסיה, לנושא ולמיקום. מאירוע עם תמה וכל התפאורה ועד לחולצות לכל צוות. מתנה קטנה שמקבלים בשעות הקטנות של הלילה, הרצאה או הופעה בשעה שקשה לשרוד, וכמובן אוכל בדגש על הפיצה שכה מזוהה עם האירועים האלה.
- סיום – חשוב לקבוע פורמט אחיד להצגת התוצרים. בעיקר חשוב שזה יהיה קצר וממוקד, ככל שיש יותר צוותים כך כדאי לקצר 3-5 דק' להצגת כל צוות. תכפילו את זה במספר הצוותים, קצת דברי ברכה וסיכום והכרזה על הזוכים, ותראו אם זה משהו שהייתם שורדים אחרי 30 שעות ערות ועבודה. בקיצור, אירוע סיכום קצר וקולע.
- פרסים – ניצחון זה מתוק, פרס זה מתוק עוד יותר במיוחד עם עבדתם ממש קשה. בהאקתון אחד זכיתי ובאחר לא, זה לא מפחית מהכיף או המוטיבציה, אבל פרסים זה נחמד.
האקתון: ללמוד בכיף
אז החוויות שלי מההאקתונים הן, שאפשר בזמן קצר ללמוד דברים חדשים, להספיק הרבה וגם לעשות את זה באווירה מגניבה ולהכיר אנשים חדשים או להתגבש עם צוות קיים. אבל בעיקר היה לי כיף.
מי שקרא את הפוסט שלי אין קץ לילדות יודע שבעיני כיף זה ערך חינוכי. ללמוד צריך להיות כיף, בסבל לא לומדים, מקסימום משננים למבחן ואח"כ שוכחים הכל.
מי שקרא את הפוסט שלי על בית הספר הסינגולרי יודע שאני מאמינה שלמידה צריכה להיות מוכוונת עשייה, ואין יותר טוב מללמוד דברים שרלוונטיים לאתגר שאנחנו רוצים לפתור עכשיו.
מי שרוצה להתייעץ מוזמן כמובן לפנות אלי, ואם אתם עושים אשמח אם תשתפו.
אז אם אתם מורים בחופשה, זה הזמן לחשוב על אתגר לשנה הבאה אותו תוכלו עם קצת יצירתיות ליישם בצורה של האקתון. לתלמידים שלכם יהיה יותר כיף ללמוד ככה, בטוח הם ילמדו משהו חדש על העולם הזה, וגם תכינו אותם קצת יותר טוב לעולם החדש, ומי יודע, אולי אפילו תהנו מזה. אם לא תנסו לא תדעו.
קצת אהבה
אהבתם את התכנים? שתפו בפייסבוק, תנו לייק והירשמו לניוזלטר
עשו לייק לעמוד הפייסבוק של הבלוג:
https://www.facebook.com/augmentedmom/
יש לכם הערות, הארות, פרגונים או שאלות? הגיבו פה למטה, אני עונה ותמיד שמחה לדיון.
מלי,
קראתי בהנאה גדולה.
מאז הפעם הראשונה שלי בהאקתון אני שואלת את עצמי אותן שאלות: מה אפשר לאמץ מהאקתון לביה"ס, ומה לא?
מתחילה עם אמירה בסיסית: האקתון בעיני הוא לא זמן ללמידה, אלא לעשיה. עשיה תמיד מלווה בלמידה, אבל היא אירוע בעל אופי שונה. בית הספר, באופן כללי, מכוון יותר ללמידה ופחות לעשיה (לא נכנסת לשאלה אם זה טוב או רע, רק קובעת עובדה).
מכאן נובע, שהאקתון יתאים לביה"ס כאשר יש מטרה ממוקדת, ויש צורך בסיעור מוחות ובעבודת צוות כדי להשיג אותה. שימי לב שאני הופכת את הסדר: לא שואלת "מה טוב בהאקתון" ועל בסיס זה מניחה שכדאי להכניס אותו לביה"ס, אלא – "מה עושים בביה"ס שהאקתון עשוי להיות הדרך המתאימה לעשות אותו?" – ואני חושבת שהתשובה פחות קשורה ללמידה, ויותר להפקת אירועים בעלי אופי פרוייקטלי (הקמת תערוכה לסיכום נושא שנלמד או במקום למידתו בכתה, רעיונות לשיפור פני בית הספר, פתרונות לבעיות מערכת וכיו"ב).
למידה באמצעות פרוייקטים יותר רווחת במערכת מאשר האקתונים, ולא תמיד היא מתאימה למסגרת הזמן, וגם לא תמיד נותנת מענה לצורך בסיעור המוחות. לצערי, במידה מסוימת היא טרנד בית-ספרי, כמו טכנולוגיה. יכול להיות שהאקתון יכול להתאים במקומות בהם היא איטית מדי או לא מספיק ממוקדת.
כשיש סיבה טובה לקיים האקתון – יש מטרה ממוקדת, שמצריכה את האדרנלין ואת סיעור המוחות ומתאימה ללמידה מרוכזת וצרה (כי הלמידה בהאקתון מאד מכוונת-תוצר, וזה בסדר, רק שצריך לדעת את זה) – אז אני מצטרפת אליך לתובנות האחרות של מה שעושה את זה מוצלח: המיקוד, המנטורים, האווירה.
והחד-פעמיות.
כי כמו כל טרנד אחר, גם את ההנאה הזאת אפשר להרוג במנת-יתר.
היי רחל. תמיד התגובות שלך מזמנות לי זווית חדשה שלא חשבתי עליה וניכר תמיד שהן תוצר של חשיבה מעמיקה, וגם הרבה ניסיון מתוך המערכת, ולכן הן בעלות ערך רב עבורי.
אתחיל מהסוף, לגמרי אפשר להרוג את העניין עם מינון יתר, אבל אם בוחרים את האירוע המתאים ויש מיקוד טוב, יש פה פורמט מוצלח מאד.
אני חושבת שכן יש עניין של למידה, אני רואה כמה אני למדתי בפורמט הזה, גם ידע וגם מיומנויות. לא בטוח שאפשר לתרגם את זה לתלמידים, אבל אם מפצחים את זה, זה שווה. לא רק ללמידה עצמה, אלא כדי ללמד שאפשר לעשות דברים קצת אחרת.
ובכלל לחבר אותם לפורמט, זה כלי מאד מקובל שם בחוץ להשיג מטרות ממוקדות, אז כדאי שהילדים יחשפו אליו גם בבית הספר.