ספטמבר מעבר לפינה ואתם בטח עסוקים בהכנות לשנת הלימודים הקרבה. השנה אולי כדאי גם לתכנן כמה תהיו מעורבים בבית הספר, ובמה.

איך רצה לה השנה, נדמה שרק אתמול כתבתי את הפוסט לכבוד שנת הלימודים הקודמת, וכבר אני כותבת את הפוסט לקראת השנה הקרובה.
לא משנה אם שרדתם את אוגוסט מרוטי עצבים וארנק, או במלחמות עם המתבגרים שערים כל הלילה וישנים כל היום, סביר להניח שבשבוע הזה אתם מתחילים להתכונן לבית הספר. אתם בטח מסדרים מדפים, עוטפים ספרים וקונים ילקוט ותלבושת. אבל בפוסט הזה אני רוצה לדבר על איך אתם ההורים מתכוננים לשנה הבאה.
אני לא יודעת מה מידת המעורבות שלכם בביה"ס בין "מגיע לבי"ס רק באסיפת הורים" לבין "אלי המורה שולחת הודעות וואטספ להעביר להורים ומתייעצת איתי על פעילות גיבוש לכיתה". אז אני לא יודעת איפה אתם על הסקאלה הזו, אבל אם אתם קוראים בבלוג שלי, אתם בטח מוטרדים מהחינוך של הילדים שלכם, וכנראה רוצים להיות מעורבים במידה כזו או אחרת ומרגישים אחריות כלפי אחד האספקטים הכי חשובים בחיים שלהם. אבל איך עושים את זה? איך בית ספר מקבל את זה? למה יש צוותי חינוך שלא מקבלים את זה? האם מעורבות הורים בבית הספר זה חיובי? או שזה בכלל התערבות לא נחוצה ושאינה במקומה.

אז החלטתי לבדוק את הנושא, קראתי מאמרים ומחקרים, דיברתי עם מומחים, עם מורים ומנהלים וגם עם הורים שהכניסו פרויקטים לבתי ספר. בפוסט הזה אני מביאה סיכום של ממצאים שמתאר תמונה מורכבת של המצב, וכמובן עצות איך ומה לעשות.

מעורבות הורים: רקע

כשאנחנו גדלנו, מעורבות הורים כמעט לא היתה על הפרק, בטח לא בהיקף ובעומק שיש היום. שלחו אותנו לבית הספר ללמוד וזהו. גם המעורבות הנרחבת ביותר התבטאה בליווי טיול ביה"ס או הכנת עוגה למסיבת סיום. שאר ההורים הגיעו לאסיפת הורים וזהו, ליוו את הילד בבית כל אחד כמידת יכולתו והבנתו. אתם מדמיינים מישהו מההורים שלנו מגיע לבית הספר ומציע שינוי בתכנית הלימודים? מציע פרויקט? לא נשמע נכון.
אבל מאז כל כך הרבה השתנה. השינוי המרכזי הוא בדומיננטיות של ההורים ובמעורבותם בחינוך ילדיהם ובכלל זה גם בבית הספר.
נועם ארם, שכתב עבודת תזה בהנחיית פרופ' אודרי אודי-רקח בנושא:"השפעת הונו הפרופסיונלי של המורה על אופן תפיסתו את יחסיו עם ההורים ואת מידת השפעתם בבית הספר" מציג תהליך מעניין שיכול להסביר את השינוי. בעבודתו מציע נועם שהניאו-ליברליזם הוא זה שגרם להתעצמות ההורים, ומעבר תפיסת האחריות על עתיד התעסוקה, מהמדינה אל האדם הפרטי, הוא זה שגרם לעליה במעורבות ההורים בחינוך ילדיהם. כיום האחריות על החינוך מוטלת יותר מאשר בעבר על המשפחות עצמן, ולא רק על מערכת החינוך. במדינות בעלות השקפה ניאו-ליברלית תפיסת ההורים היא כי עתיד ילדיהם תלוי לא רק במערכת החינוך, אלא בעיקר בהם, בילדיהם ובשיתוף הפעולה שלהם עם מערכת החינוך.
כמו שכתבתי בפוסט על סוגי הורות, בעבר פעולת ההורות באה לנו באופן טבעי, אחרי שגידלנו בעצמנו אחים קטנים או בני משפחה אחרים, ואילו היום אנחנו תופסים את ההורות כפעולה אקטיבית שדורשת כישורים מסויימים. בנוסף, הורות נתפסת כהורות טובה כאשר ההורים מנסים לקדם את חינוך הילד ע"י שליחה לשיעורים פרטיים או חוגים. יישום הורות אקטיבית גם הוא אחד מהגורמים בעליית מעורבות ההורים בבית הספר.
בניגוד לעבר ההורים גם יותר יזמים, בעלי יכולות גבוהות ובמצב סוציו-אקונומי גבוה יותר, לכן ניתן לראות הבדל במעורבות הורים שונה במקומות שונים, וניתקל בזה פחות בקרב אוכלוסיות חלשות יותר.

מעורבות הורים: זה טוב בכלל?

אז אחרי שאנחנו מבינים מאיפה מגיע השינוי הזה ביחס לעבר ומה התהליכים שהובילו לשינוי, השאלה בכלל, האם זה טוב? מעורבות הורים בבית הספר היא חיובית? או מזיקה?

ביולי 2015 התפרסם דו"ח ועדה בנושא "קשרי מורים-הורים בסביבה משתנה". האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים הקימה, במענה לפניית משרד החינוך, ועדת מומחים העוסקת בדרכים שבהן מעורבותם של הורים בחינוך הממוסד יכולה לתרום להתפתחותם של מתבגרים.
המחקר מעלה תובנה חד־משמעית לפיה מעורבות ההורים בחינוך הממוסד, כאשר היא נעשית בדרך הנכונה והמותאמת לצורכי התלמיד והמשפחה, תורמת להתפתחות הילד המתבגר בכלל ההיבטים: הלימודי, החינוכי, החברתי והרגשי.

נכון שמעורבות הוא מושג מורכב שיש להגדירו, כיוון שיש תפיסות מאד שונות לגביו, אבל קיימת תמימות דעים ממחקרים רבים כי מעורבותם של ההורים בנעשה עם ילדיהם בבית הספר היא חיונית ותורמת לשיפור המוטיבציה של התלמידים, להישגיהם ולהתפתחותם הרגשית. כלומר, מעורבות הורים עוזרת לבית הספר ומשפרת את יעילותו.

להרחבת הקריאה של תוצרי הוועדה

 

מעורבות הורים: אז מה הבעיה?

נו, אז אם המחקרים חד משמעיים ומעורבות הורים היא חיובית ובאופן חד משמעי מועילה. אז סיימנו כאן, בואו והיו מעורבים בהמוניכם!
אז זהו, שזה טיפה יותר מורכב מזה.
בכנס חינוך שנערך ב 13/8/18 בפ"ת, אמרה מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד " לא ניתן להורים לנהל את בתי הספר. הגיעו מים עד נפש" וביקשה להקים ועדת היגוי שתגדיר גבולות ותשמור על עובדי ההוראה, בשל התגברות תופעת התערבות הורים בנעשה בבתי הספר.
רגע, אני מבולבלת.
לפני רגע השתכנעתי מהמחקרים שמעורבות זה חיובי ותורם לילד וגם ליעילות בית הספר, ועכשיו צריך להקים וועדה שתמנע ממני להתערב ותגן על עובדי ההוראה מפני?
אז הורים בבית הספר זה מעורבות או התערבות? זה טוב או לא טוב?

התחלתי להבין שהתמונה קצת יותר מורכבת והיא בוודאי לא שחור או לבן. אז החלטתי שבנוסף למאמרים שקראתי, אולי צריך קצת לדבר עם מורים, מנהלים וגם הורים.
בדיון שקיימתי בקבוצת פייסבוק בנושא חינוך שרוב חבריה הם עובדי הוראה, התחלתי להבין יותר את מורכבות התמונה. בתגובה לשאלה: "הורים בבית הספר מעורבות או התערבות?" התקבלו למעלה מ-70 תגובות שהרכיבו דיון ותתי דיונים מאד מעניינים.
הדעות היו מאד מגוונות.  שמחתי לראות שככלל וכעיקרון, רוב המורים היו בעד מעורבות הורית. העניין הוא למה הם קוראים "מעורבות". מבחינת המורים מעורבות נעה בין עזרה כשיש צורך ועד מורים שחושבים שהורים צריכים להיות שותפים לתהליכי עומק. יש מורים שחושבים שכאשר המערכת תקינה ההורים לא צריכים להיות מעורבים או מתערבים, ומנגד יש מורים שמאמינים בגיוס הורים כשותפים בחינוך, ובאופן אקטיבי לערב אוכלוסיות שבד"כ לא מתערבות.
אבל כמעט כולם סייגו את מעורבות ההורים, ציינו את הצורך בהגדרת גבולות השיח, הגדרת הגבולות והתחומים שההורים לא יגעו בהם, בעיקר תחומים פדגוגיים.דיברו על גבולות גזרה של ההורים בבית הספר ובעיקר דיברו על חדירה לתחום המומחיות שלהם.
זה נשמע לי מאד טבעי שהמורים שומרים בקנאות על החוזקות המקצועיות שלהם, אלה שהן למדו והתמקצעו בהן שנים. אבל מהשיח הזה עולה באופן ברור הבעיה. המורים מרגישים שהם הסמכות המקצועית בכל הנוגע ללמידה, ולא מעוניינים שזו תתערער ע"י מעורבות הורים. עד כמה שהם תופסים אותה כדבר חיובי, ניסיון של הורים לשנות תהליכים ותוכן שקשורים לליבת הפדגוגיה נתפסת ע"י המורים כאיום, או כביקורת על עבודתם ותפקודם. בעיקר שלפעמים המורים עצמם לא מרוצים מהמצב הקיים, אבל כבולים בתוך מערכת שלא נותנת להם אוטונמיה לעשות דברים כראות עיניהם.
דמיינו מישהו שרוצה לעשות משהו והוא מנוע, ואז מבקרים אותו בדיוק על מה שכואב לו והוא רוצה לשנות.

מנגד, ברור התסכול של ההורים. הורים יזמים, מעורבים ובעלי יכולות שחולקים את האחריות לחינוך ילדיהם, אבל לא יכולים לעזור לעצב אותו.

נשמע שמקור הבעיה, הוא היעדר הגדרות של מערכת היחסים הורים-מורים. בהשוואה למקובל בעולם המערבי החקיקה בישראל דלה ביותר בכל הנוגע לקשרים בין בית הספר למשפחה. בנוסף, בישראל קיימת שונות רבה באופן שבו בתי ספר שונים מיישמים מדיניות מעורבות הורים הלכה למעשה. ייתכן ששונות זו נובעת מהחוסר בהנחיות ברורות בנושא.

מעורבות הורים: או אולי התערבות?

אם שואלים את ד"ר חדוה טרגר "המילה מעורבות אינה יכולה להיאמר בנשימה אחת עם המילה התערבות. אלה שתי מילים מנוגדות. אין חינוך ללא הורים והם משמשים עמוד התווך למינוף הישגים".

ד"ר חדוה טרגר היא ד"ר לחינוך שעסקה בהוראה וניהול למעלה מ-30 שנה. מרצה באוניברסיטאות, מנחה ומדריכה. היא חקרה מעורבות הורים והישגים לימודים, ופרסמה את הספר "הורים ממנפים הישגים" בהוצאת סטימצקי (2015).

לתפיסתה "במציאות המשתנה, אין מקום לדון על מעורבות הורים – כן או לא,  שיתוף ההורים ומעורבותם בחינוך ילדיהם הוא צורך הכרחי, ולא רק צורך אפשרי. ללא ההורים לא ניתן לקבל את התפוקה הראויה מתהליכי החינוך המכוונים בין כותלי בית הספר. צוות מורים החש כ"משפחה" ישכיל לשלב את ההורים, לפתח תהליכי עבודה משותפים ולהטמיע יחד הרגלים מעשיים בקרב הלומדים כשמודל צוות העבודה המשותף בין הורים למורים עומד לנגד עיניהם של הילדים"

מבחינת ד"ר טרגר, מעורבות הורים היא לא רק מקדמת אלא חיונית "מערכות יחסים חיוביות בין הורים למורים חיוניות להתפתחותם החברתית והאקדמית של הילדים. כשהילדים רואים את הוריהם ואת מוריהם משוחחים ועובדים יחד, הם רואים קבוצת עניין בקידומם האקדמי ובהתנהגותם החברתית".

אני עוסקת בבלוג שלי בהכנת הילדים לעולם התעסוקה החדש שממתין להם מחוץ לביה"ס, מנסה למפות מיומנויות נדרשות וכיצד להכין אותם בצורה מיטבית. מחקרה של ד"ר טרגר מעלה מעורבות הורים בבית הספר עוזרת להשיג הרבה מהמטרות האלה.  "מעורבות ההורים והרגשת השותפות והתמיכה שמקבלים הילדים משרישים בהם עקרונות, המהווים בסיס חזק ויציב לצמיחה: תחושת השתייכות והזדהות משפחתית ,חינוך לעצמאות מגיל צעיר, דאגה לצרכים, הקניית ביטחון עצמי, הצבת גבולות, עקביות, ציפיות גבוהות והישגיות, תקשורת בין-אישית פתוחה ורציפה ובניית דימוי עצמי חיובי. איכות סביבת החינוך תלויה באיכות המגעים בין ההורים לילדיהם ובין ההורים למחנכים, למנהיגים ולבעלי ההשפעה. בית הספר צריך לשמש כמרכז חינוך שמטרתו להקנות כלים לרכישת ידע והתנהגות. לפיכך, הצוות המקצועי של בית הספר צריך להוביל בקרב ההורים תהליך של מעורבות חינוכית בכל רמות הביצוע, למען שיפור הישגיהם הלימודיים של הילדים ולמען הקניית הרגלים שהיא התרבות.. יש לזכור כי כשההורים מעורבים בחינוך הילדים בבית תוך כדי עבודה מקושרת עם בית הספר, ילדיהם מצליחים יותר בבית הספר;  כשההורים מעורבים גם בבית הספר, ילדיהם מצליחים היטב גם מחוץ לכתליו".

ביחס למורכבות בפועל בשטח ביחסי הורים-מורים אומרת ד"ר טרגר: "בלי משים לב, מערכת החינוך מנסה לעקור את כוחותיהם של ההורים, שגם כך נמצאים בעולם נבוך ופורץ גבולות, דבר המחבל בסמכותם כהורים. האם כוונת קברניטי החינוך לסרס את מעמד ההורים ובדרך של אלימינציה לחזק כאילו את מעמד המורים, דבר שיוצר היעדר תקשורת בתוך עולם המבוגרים מול הדור הצעיר. החלשת סמכותו של עולם המבוגרים הוא הדבר שיגרום להעלאת האלימות וירידת ההישגיות בקרב ילדינו , דור העתיד"

בהסתכלות קדימה, ד"ר טרגר מאמינה שמורים צריכים להוביל מעורבות הורים אך לא יוכלו לעשות זאת עד שלא יקבלו כלים אנדרגוגיים בהכשרות מורים, כדי שיוכלו להוביל זאת בצורה אפקטיבית. אם לא תהיה מנהיגות אפקטיבית שתוכל להוביל זאת, לא נצליח להוביל לשינוי כי אין חינוך ללא הורים.

מאמרים נוספים בנושא ניתן לקרוא באתר של ד"ר חדוה טרגר.

מעורבות הורים: דוגמאות מהשטח

אז אחרי שקראתי מאמרים, שמעתי מומחים ודיברתי עם מורים, התמונה לא תהיה שלימה בלי להכיר את הצד של ההורים. לפני שניגשתי לנושא הזה, באינטואיציה היה ברור לי שזה חיובי, ההתנסות שלי בהכנסת התכנית הסינגולרית בבית הספר של הילדים שלי, הוכיחה רצון וקבלה מצד המערכת ושיתוף פעולה ביישום. כתבתי רבות על החשיבות שאני רואה בשיתוף הקהילה, אבל רציתי עוד דוגמה. מיד נזכרתי בענת ובפרויקטים המדהימים שהיא שהכניסה לבית ספר ארן בת"א, אז נפגשנו להחליף חוויות כדי לנסות ולהבין מה משותף להצלחת הכנסת התכניות למרות המורכבות של הנושא, החסמים והחששות.

ענת היא עורכת דין ויזמת בתחום החינוך. אחרי שנים שבהן עסקה בחינוך בלתי פורמלי במקביל לעבודתה כעו"ד היא מתמקדת בשנה האחרונה ביזמות בתחום החינוך.

ספרי על הפרויקט "עננים של השראה"

"הפרויקט נולד מתוך צורך לתת להורים כלים פרקטיים של חשיבה יצירתית, בכדי שיוכלו לייצר שפה משותפת עם הילדים – שלמדו חשיבה יצירתית כחלק מהשיעורים הפורמאליים והבלתי פורמאליים בבית הספר. הצורך נולד כשהסתבר לנו שההורים לא כל כך מבינים למה מקצים שעות לימוד לחשיבה יצירתית ולא למשל עוד שעות במקצועות ליבה. יחד עם מנהלת ביה"ס, שרון דיין בן-מאיר, יו"ר הנהגת ההורים איל לבנון, צוות המורים והורים מתנדבים, המטרה היתה ליצור תהליך שבו ההורים לומדים כמו הילדים איך חשיבה יצירתית מאפשרת לפתור בעיות מחיי היומיום, ולאפשר להורים ולילדים לתרגל יחד כמשפחה וכקהילה פתרון בעיות בבית הספר"

בתחילת התכנית ענת העבירה הרצאה להורים בהם לימדה עקרונות לחשיבה יצירתית. לבית הספר לא היה תקציב למרצה, אז היא למדה את הנושא ויצרה הרצאה שבהמשך הועברה במקומות נוספים. לאחר שנתנו להורים כלים לחשיבה יצירתית עברו לשלב הבא.

"במפגש השני עשינו ערב שולחנות עגולים, שבו השתתפו מורים, הורים, ילדים ובוגרי בית הספר. במהלך הערב, נתבקשו המשתתפים להציג פתרונות פרקטיים ופשוטים ליישום של 3 אתגרים מחיי היומיום של ביה"ס: עידוד קריאה, נקיון שירותים ופוגענות בוואטסאפ, באמצעות כלים של חשיבה יצירתית, שקיבלו במפגש הראשון. היה ערב מעורר השראה עם פתרונות שיושמו כבר באותה שנה!"

בעקבות ההצלחה של "עננים של השראה", שכבר שוכפל לעוד בתי ספר בארץ, הוקמה השנה חממת היזמות: אקסלרטור להורים וילדים, שבו ההורים היו מנטורים מקצועיים של הנהגות הילדים: "הסטארטאפים".

"כל הנהגות הילדים בביה"ס (מועצת תלמידים, עיתון, להקה וכו') הגדירו את המטרה שלהם לשנת הלימודים ואיך הם יממשו אותה בפרויקטים במשך השנה. בערב מיוחד ב-WIX בנמל תל אביב, עשו הילדים פיצ' ל-80 הורים מבית הספר, כדי לשכנע אותם להיות המנטורים המקצועיים שלהם לפרויקטים שהם מובילים. ואכן, הורים נרתמו והפכו למנטורים של הילדים למשך מספר חודשים שבהם יצאו לפועל התוכניות של הילדים, באמצעות הילדים! בערב סיום מרגש שנערך במתחם WIX בנמל תל אביב,  הציגו הילדים את התוצרים בתום תקופת החניכה"

מה החשיבות שאת רואה בשותפות של ההורים בפרויקטים מסוג זה עם בית הספר?

"אני מאמינה ששותפות בין צוות ביה"ס, ילדים והורים הוא המפתח ליצירת תהליכים משותפים והצלחה של התהליך הלימודי-חינוכי. מילים גדולות, עם כוונות פשוטות וברורות: לייצר מרחב משותף עם אחריות משותפת של כולנו, כדי לפתח ולאפשר לכולנו להיות אנשים יוצרים ויצירתיים. בלי שיתוף פעולה של כל הצדדים, אני חושבת שתהליך הלימוד והחינוך יהיה חסר ובאופן משמעותי"

איזה עצה היית נותנת להורה שרוצה להיות מעורב או ליזום פרויקט בשיתוף בית הספר?

"מתחילים במשהו שאוהבים ויש לכם פאשן אליו, וחושבים איך אתם יכולים לשלב את האהבה שלכם לתחום בפעילות ביה"ס, לפי הזמן שיש לכם לטובת הנושא, ולפי אופי העשייה שאתם אוהבים. זה לא צריך להיות הפקת על חלל. לטעמי, אפילו ההיפך: צריך להתמקד במשהו שאתם יודעים לייצר בו ערך ולייצר עשייה. אני קוראת לזה "איים של הצלחה". כדי להתגבר על החשש שההצעה תיתפס כהתערבות, מניסיוני כדאי להציע לתרום מיכולותיכם בפרויקט קיים, שבו תוכלו לתת ערך מוסף לילדים מעבר למה שבית הספר כבר מעניק. זה לא תמיד פשוט, גם כתהליך וגם ברמה האישית של ההורים והצוות. אבל, וזה החשוב, הנכונות של כולם לחשוב ולעבוד יחד היא המפתח"

הורים-מורים ברית חינוכית

אחרי שקראתי מחקרים, דיברתי עם מומחים, מורים וגם קיבלתי דוגמאות מהורים, עדיין הקשר הורים-מורים מרגיש לי לא מוגדר היטב, לפחות לא בצורה שתוביל למעורבות הורים בצורה טובה. אז שמעתי מרותי ליבנת על מודל "ברית חינוכית" שמנסה לעשות בדיוק את זה.

רותי היא מאמנת מוסמכת ומדריכת הורים, מרצה ומנחת סדנאות להורים וצוותים מקצועיים. לפני כ 8 שנים בעקבות ההורות הפרטית שלה מצאה את הייעוד שלה ומאז היא אקטיביסטית ויזמת בתחום. רותי הקימה ביחד עם ליאת גל את קהילת מנחי ההורים הארצית (ק.מ.ה) שמביאה בשורה ל 2 מיליון הורים בישראל.

מהו מודל ברית חינוכית?

"ברית חינוכית היא מודל לתהליך התערבות העוסק בעיצוב היחסים הבינאישיים בין הגורמים המשמעותיים במרחב החינוכי. תמצית הברית החינוכית היא המחויבות ההדדית של המופקדים על החינוך, קרי ההורים וצוותי ההוראה, לפעול בתיאום ומתוך הידברות להשגת מטרות חינוכיות מוסכמות ומשותפות. מטרת התכנית היא לעצב אקולוגיה חינוכית: מקום בטוח ואקלים מצמיח להורים, מורים ותלמידים ע"י שיח, הידברות והעצמה הדדית בין צוותי חינוך להורים. התכנית היא פרי פיתוח של צוות מקצועי בראשותה של הגב' רינה כהן – לשעבר מנהלת תחום הורים במשרד החינוך ומי שביססה את התשתית לחקר נושא שיתופי פעולה בין המערכת המשפחתית לבין המסגרות החינוכיות ופיתוחו במערכת החינוך. רינה משמשת כיום כיו"ר משותף של המועצה הציבורית להורים בישראל ותומכת אישית ומקצועית בק.מ.ה (קהילת מנחי הורים).
התכנית מופעלת כיום כפרויקט של ההתאגדות לחינוך מבוגרים באמצעות ק.מ.ה ובשיתוף עם המועצה הציבורית להורים בישראל ומוצעת לבתי ספר ולאגפי חינוך"

מה החשיבות שאתם רואים במעורבות הורים בבית הספר?

"רבות נכתב על הקשר ההדוק בין טיב מערכת היחסים בין הורים לצוותי הוראה לבין תפקוד התלמידים ורווחתם. אני מתבססת על ההנחות וההמלצות  מדו"ח של ועדת מומחים מטעם היזמה למחקר יישומי בחינוך שפורסם ב 2015 ע"י האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. אז מחקר – יש, המלצות ברורות – יש, מצב עגום קיים שהולך ומקצין – לצערנו גם יש. המודל נועד לממש את הפוטנציאל הגלום בשיקום מערכת היחסים בין שותפי התפקיד החינוכי. המציאות המורכבת שבה מערכת החינוך צריכה לעדכן את עצמה, לצד 2 מיליון הורים שלא מקבלים סיוע להורותם – צריכה להשתנות. המודל מניח תשתית להידברות בין האנשים הכי חשובים בחייהם של הילדים – ההורים שלהם וצוותי החינוך שמלווים אותם מינקות עד בגרות".

כיצד המודל ממצב את מעורבות ההורים בבית הספר?

"הארגון האמריקאי PTA – Parents-Teacher Association פיתח שישה סטנדרטים לתכניות למעורבות הורים בחינוך הילדים:

1. תקשורת – התקשורת בין בית התלמיד לבין בית-הספר היא סדירה, דו-כיוונית ומשמעותית.
2. הורות – כישורי הורות מפותחים ומחוזקים.
3. למידת התלמידים – ההורים ממלאים תפקיד משמעותי בתמיכה בלמידה של ילדיהם.
4. התנדבות – בית-הספר מקבל בזרועות פתוחות את ההורים ומוקיר את עזרתם ואת תרומתם.
5. קבלת החלטות בית ספרית – הורים שותפים מלאים לקבלת ההחלטות בבית הספר בנושאים שיכולים להיות להם השלכות על הילדים ועל המשפחות.
6. שיתוף פעולה עם הקהילה – נעשה שימוש במשאבי הקהילה כדי לחזק את בית- הספר, את המשפחות ואת הלמידה של התלמידים.

כל סטנדרט מלווה בהסבר בנוגע לחשיבותו, בתבחיני איכות לביצוע ובדוגמאות ליישום.

כפי שניתן לראות בתמונת הפירמידה – כל מה שמתחת לקו המקווקו הוא הכל חוץ מאשר שותפות. מעל לקו אנחנו רואים רמות שונות של אקטיביות הורית ושיתוף פעולה וככל שנאמץ יותר חלקים מששת הסטנדרטים שצוינו כך נעלה במעלה הפירמידה לקראת שותפות אמ"ת = שותפות מבוססת אמון, מחויבות, תמיכה".

אחד החסמים לשיתוף הורים הוא לעיתים חוסר האמון בין הנהלת בית הספר לבין ההורים, איך לדעתך ניתן לגשר ולהתגבר על זה?

"או! זאת כבר שאלת השאלות! אמון באופן כללי הופך למצרך נדיר בחברה הישראלית וזה בהחלט משפיע גם על הזירה החינוכית. אמון צריך לבנות ובדומה לפירמידה, שגם אותה צריך לבנות, צריך להתחיל מהבסיס וזה במקרה שלנו – רצון. הברית החינוכית היא צעד בבניית אמון חדש ומחודש אשר היעדרו משפיע ישירות על חינוך ועל אווירה חינוכית. איך אפשר לחנך בלי אמון בין הורים לצוותים? בלי שותפות בלי שותפים? בלי כבוד בין מבוגרים? זאת הרי אקסיומה ברורה וכל הצדדים צריכים להתעורר ולהבין את גודל הצרה ואת הכיוון לפתרון שלה. המנהיגים משני "הצדדים" צריכים לעצור כל סוג של התלהמות ולחדול מביטויים עגומים שנשמעים בכותרות. כל אחד "מלכלך" על הצד השני כאילו שהמטרה היא לא משותפת. נדרש פה תהליך מנהיגותי שמעלה את המודעות לשינוי ממעלה שנייה. אי אפשר לעשות עוד מאותו הדבר! חייבים לשנות את הפרדיגמות השכיחות והשגורות בפי כולנו ולייצר מציאות טובה יותר המושתתת על הרעיון הפשוט של דיאלוג אנושי."

מעורבות הורים: נו ומה אתכם?

אז מעורבות או התערבות?

התשובה שאני קיבלתי מהתחקיר הזה היא מעורבות. גם אם המצב מורכב וגם אם יש הרבה דברים לשפר, חד משמעית, להיות מעורבים תורם לילדים שלכם. נכון שעקב כל הסיבות שמניתי לפעמים זה לא פשוט ליישום וקיים חוסר אמון. אבל המחקרים מוכיחים, המומחים מאשרים, וגם קיבלנו מספיק דוגמאות מוצלחות שעובדות, אז רק נשאר לעשות את זה בצורה נכונה כדי שזה לא ייתפס כהתערבות.

לא משנה אם תבואו עם רעיון, או תשתלבו בפרויקט קיים ותציעו עזרה לביה"ס, אני מציעה לעשות את זה מתוך כבוד למורים ולא מתוך ביקורת. ד"ר חדוה טרגר טוענת שאין דבר כזה "התערבות" כי אין חינוך ללא הורים, אבל עד שלא יוגדרו בכל בתי הספר יחסי הורים-מורים, אנחנו רוצים להיות חכמים ולא צודקים. אז בואו נהיה מעורבים. נבוא לתרום מהידע והיכולות שלנו מעבר למה שמקבלים בביה"ס. נוסיף ידע שאנחנו יכולים לתת ובית הספר לא, והכי חשוב, נעשה את זה בשיתוף פעולה ומתוך כבוד. ברגע שנתרום ונוכיח שיש לנו חלק באחריות המשותפת, החלק של להיות שותפים להחלטות ולעיצוב החינוך, כולל תכנים ופדגוגיה, כבר יהיה יותר קל וטבעי.

אם נבוא למעורבות מתוך תחושת אחריות, כי זה מקומנו הטבעי, בלי להגן, בלי להתגונן, אני מאמינה שהרבה מחוסר האמון יתפוגג ולא נצטרך לדבר על טריטוריות ומעמדות או כל משהו שמריח כמו מאבק בין הורים ומורים.

אני מקווה שבין ההכנות לשנה החדשה בין עטיפת ספר, מילוי ילקוט והכנת התלבושת, תקחו רגע להכין גם את עצמכם, להבין איך אתם הולכים להיות מעורבים יותר. אני בטוחה שאתם עסוקים, או חושבים שאולי אין לכם את הכלים, אבל אם נתחיל במודעות, זה כבר ישפר את המצב. אם ננסה לעלות אפילו שלב אחד ברמת המעורבות שלנו בפירמידה, נעשה המון לטובת החינוך של הילדים שלנו.

אנחנו הדמויות המשמעויות ביותר בחיים שלהם, ואחרי הכל רוצים בטובת הילדים. יחד,הורים ומורים.

שנה טובה

 

קצת אהבה

אהבתם את התכנים? שתפו בפייסבוק, תנו לייק והירשמו לניוזלטר

עשו לייק לעמוד הפייסבוק של הבלוג:

https://www.facebook.com/augmentedmom/

יש לכם הערות, הארות, פרגונים או שאלות? הגיבו פה למטה, אני עונה ותמיד שמחה לדיון.

 

Icons made by monkik and Freepik from www.flaticon.com

 

 

יש לכם תגובות?

תגובות